Page 24 - Step and repeat document 1
P. 24
24׀ איימי הרמון
ילד ,הוא נהג לצלול לתוך סיפורים מן העבר ולעטוף את עצמו בתוך
הנוחות האל־זמנית שלהם ,של חייהם הארוכים .לקרוא על המלך
ארתור ,שחי ומת לפני יותר מאלף שנה ,היה בשבילו להיות אלמותי
בעצמו ,וכילד שחש ששעון החול הולך ואוזל בספירה לאחור שלא
נגמרת ,אלמותיות נראתה לו רעיון משכר.
ביילי ניהל באדיקות יומן ,כל עוד היה מסוגל לכתוב .היומנים
שלו מילאו מדף בארון הספרים בחדר השינה ,ניצבים בין סיפורים
של גברים אחרים ,מעטרים את הקיר באירועים החשובים של חיים
צעירים ,מחשבות וחלומות של מוח פעיל .אך למרות האובססיה
שלו לתעד את ההיסטוריה ,ביילי היה היחיד שנראה כלוקח את הכול
בקלות.
הוא לא היה מפוחד יותר או רגשן יותר משהיה בעבר .הוא המשיך
ליהנות מהדברים שמהם נהנה תמיד — להקניט את פרן ,וכשפרן לא
הייתה מסוגלת לשאת עוד את ההיסטוריה הקשה ,המתחוללת על
מסך הטלוויזיה ,הוא היה זה שהצליח להוריד אותה מהצוק הרגשי,
עליו נדמה היה שכולם מתנדנדים.
פרן היא זאת שמצאה את עצמה קרובה לדמעות ,מפוחדת יותר,
רגשנית יותר ,והיא לא הייתה היחידה .תחושה מתפשטת של זעם
וצער פלשה אל חיי היומיום .המוות נעשה ממשי מאוד ,ובכיתה י"ב
של תיכון האנה לייק הורגשה טינה מהולה בפחד .זו הייתה השנה
האחרונה של התיכון! זו הייתה אמורה להיות התקופה היפה בחייהם.
הם לא רצו לפחד.
"הייתי פשוט רוצה שהחיים שלי יהיו דומים יותר לספרים שלי",
פרן התלוננה ,מנסה להניף גם את התיק שלה וגם את זה של ביילי
על כתפיה הצרות ,כשהלכו הביתה מבית הספר באותו יום" .הדמויות
הראשיות בספרים אף פעם לא מתות .אילו היו מתות ,הסיפור היה
נהרס ,או נגמר".
"כל אחד הוא דמות ראשית בשביל מישהו ",ביילי הציג תיאוריה,
מפלס את דרכו בתוך האולם העמוס ויוצא החוצה ביציאה הקרובה
ביותר ,אל אחר הצוהריים של חודש נובמבר.
