Page 72 - Step and repeat document 1

‫‪ 72‬׀ איימי הרמון‬

‫היא ישבה ככה זמן רב‪ ,‬בוהה במסך המחשב‪ .‬היא חשבה על נשף‬
‫הסיום‪ ,‬על זה שאמברוז התעלם ממנה‪ .‬היא חשבה על השיחה שהייתה‬
‫לה מאוחר יותר ועל הכניעה של ביילי ל"שיט"‪ ,‬גם אם הכניעה הייתה‬
‫זמנית‪ .‬היא חשבה על הדברים שלא הבינה ועל מה שהרגישה לגבי‬

‫עצמה‪ .‬ואז החלה להקליד‪ ,‬לחרוז‪ ,‬לשפוך את ליבה על הדף‪.‬‬

‫אם אלוהים בורא את הפרצופים של כולנו‪ ,‬האם צחק כשברא אותי?‬
‫האם הוא שיוצר את הרגליים שאינן משכילות לכת ואת העיניים שאינן‬

‫רואות?‬
‫האם הוא מתלתל את השיער שעל ראשי‪ ,‬עד שבפראות יוצא‬

‫במרידות?‬
‫האם הוא אוטם את אוזן החירש כדי שייאלץ להיות תלוי יותר בבריות?‬

‫האם מראה פניי הוא מקרי או שזה פשוט יד הגורל?‬
‫אם הוא יצר אותי ככה‪ ,‬זה בסדר להאשים אותו במה שבלתי נסבל?‬

‫בפגמים הנראים לי גרועים יותר בכל פעם שאני רואה מראה‪,‬‬
‫בכיעור שאני רואה בי‪ ,‬בתיעוב ובמורא‪.‬‬

‫האם הוא מעצב אותנו להנאתו‪ ,‬מסיבה שנסתרת מבינתי?‬
‫אם אלוהים בורא את הפרצופים של כולנו‪ ,‬האם צחק כשברא אותי?‬

‫פרן נאנחה ושלחה להדפסה‪ .‬אחרי שהמדפסת הזולה שלה פלטה‬
‫החוצה את השיר‪ ,‬פרן הצמידה אותו לקיר שלה‪ ,‬דחפה נעץ בנייר‬
‫הלבן הפשוט‪ .‬אחר כך זחלה למיטה וניסתה לחסום את המילים שחזרו‬

‫שוב ושוב בראשה‪:‬‬
‫אם אלוהים בורא את הפרצופים של כולנו‪ ,‬אם אלוהים בורא את‬

‫הפרצופים של כולנו‪ ,‬אם אלוהים בורא את הפרצופים של כולנו‪...‬‬