Page 124 - 47189_eyal.47189_p_eyal.1.1.1.1A
P. 124

‫"טוב‪ ,‬זה מספיק‪ ,‬לא?" ענתה ְפ ַר ְנ ָקה‪.‬‬
     ‫הן ישבו זו ליד זו על המיטה וזללו צימוקים‪ :‬אחד‬

                   ‫ל ְפ ַר ְנ ָקה‪ ,‬אחד לקּוֶּפר‪ ,‬אחד ל ְפ ַר ְנ ָקה‪...‬‬
‫"לי יש בערך ‪ 96‬אחים ואחיות‪ ",‬דיווחה לה קּו ֶּפר‪" .‬כבר‬
  ‫איבדנו קשר זה עם זה‪ .‬כל אחד מאיתנו שקוע בענייניו‪.‬‬

    ‫חבל‪ ,‬בעצם‪ ".‬היא שיחקה עם קצה הזנב שלה‪" .‬אבל‬
                       ‫עכשיו אני אצלְך! יש לי בית חדש!"‬

      ‫"נכון מאוד!" ְפ ַר ְנ ָקה זרחה‪" .‬תעזרי לי לצבוע את‬
                                                  ‫החדר?"‬

     ‫"ברור‪ .‬אבל למה בעצם את עושה את זה ב ֵס ֶתר?"‬
            ‫שאלה קּו ֶּפר‪" .‬את רוצה להרשים את ָקא ָיה?"‬

   ‫הקול של ְפ ַר ְנ ָקה נעשה שקט יותר‪" .‬אולי היא תיקח‬
       ‫אותי אז קצת יותר ברצינות‪ ".‬היא השתעלה קלות‪.‬‬

 ‫"והיא גם צודקת‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬זה באמת מטופש לצפות‬
‫בשעשועונים לילדים‪ ,‬לנגן בחלילית בקונצרט בית הספר‬
‫או ל ַש ֵנן תפקידים בהצגת תיאטרון בשביל הבוגרים‪ .‬כבר‬
 ‫הכרת את ָיאניק? זה הילד עם השימפנזה‪ .‬לא מזמן הוא‬

    ‫טיפס על עמוד כדורסל ונתקע בטבעת של הסל ולא‬
                      ‫הצליח לרדת משם‪ .‬כולם לעגו לו!"‬

                          ‫‪124‬‬
   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129