Page 125 - 10422
P. 125
בת המעמקים
יותר מחברים .אני חושבת על החיוך העקום של ֶדב .מתנת
יום ההולדת המוקדמת שנתן לי ,הפנינה השחורה של אמא
שלי ,תלויה כבדה על הצוואר שלי .אני מסתכלת על קיי רמזי
שאחותה למדה כיתה מעלינו .העיניים האדומות הרטובות של
קיי קודחות חור בקרשי הסיפון .בריג'יד סולטר ,שהיה לה
אח ב־י"א ,רועדת ונשענת על ריס ,החברה שלה לבית ,לשם
תמיכה.
אתמול היה יום של הלם ,של חוסר ודאות ופחד .העולם
שלנו התרסק .היום אנחנו צריכים למצוא דרך להרכיב את
עצמנו מחדש מתוך השברים.
כמה מאיתנו באמת התרסקו .כתף שמאל של אלואיז
מקמנוס עטופה בתחבושת והזרוע שלה נתונה במתלה ,ככה
שהיא לא יכולה להחזיק רובה .ככרישה היא בטח רותחת
מכעס .מדו ניומן עומדת נוקשה וחיוורת .החולצה שלה
מסתירה את התחבושת ,אבל אני זוכרת את קרס הכסף שננעץ
לה בכתף.
רובי בר ,החבר שלה לבית סילונית ,נשען על קב ,רגלו
הימנית בגבס ג'ל בעקבות המפגש עם צלצל ליידן .הוא מנגב
את האף בממחטת בד .הוא לא בוכה ,רק מפורסם באלרגיות
שלו .אפילו בים הפתוח הוא מסוגל למצוא משהו שיגרום לו
להתעטש.
"הטכנולוגיה האלטרנטיבית הזאת "...רובי מסתכל עליי
מהצד בעיניים מצומצמות" .את אומרת שמלכתחילה המשימה
של ה"פ היתה לשמור על הדברים האלה .ולא סיפרו לאף אחד
מאיתנו .אפילו לא לך?"
"אפילו לא לי ",אני מאשרת" .עד אתמול לא ידעתי שום
דבר".
אני מנסה לא לתת לעיניים שלי לנדוד אל אסטר .אני די
125
