Page 127 - 10422
P. 127
בת המעמקים
המשקל הזה לבדו .הלוואי שהייתי יכולה לעזור לו .ועכשיו
הוא איננו...
"אנחנו לא יכולים לתת לזה ליפול לידיים שלהם ".הקול
של בריג'יד סולטר גורר אותי מהמחשבות .היא עדיין נראית
חלשה ,כמו אחרי שלושה ימי שפעת ,אבל ההבעה שלה נוקשה
כמו ברזל" .הבסיס הזה .יכול להיות שהוא כל מה שנשאר
מהאקדמיה .אנחנו לא יכולים לתת למכון לנד להשתלט עליו.
או עלייך ,אנה ...אנחנו לא יכולים לתת להם לקחת אותך".
גוש נתקע לי בגרון .היה כל כך קל עבור בריג'יד ,עבור
כל בני הכיתה שלי ,להאשים אותי במה שקרה ,בהתחשב בזה
שאותי מכון לנד רוצים .במקום זה אני מרגישה באדווה של
כעס עוברת בקבוצה ,והכעס הזה לא מופנה כלפיי.
"אנחנו צריכים להעמיד את זה להצבעה ",מכריז ג'ם" .אני
אומר שניתן לאנה את הפיקוד .נציית לפקודות שלה ,נעבוד
יחד ונמצא את הבסיס הזה .ואז נדאג שמכון לנד ישלמו על מה
שהם עשו .מי בעד?"
ההצעה מתקבלת פה אחד .כולם מרימים יד מלבד טופ,
והייתי רוצה לחשוב שגם הוא תומך בי מורלית.
אני בולעת את טעם הפחד המתכתי .זה עתה מוניתי לקפטנית
של ספינה עם צוות של עשרים תלמידי כיתה ט' ,כלב ,דולפין
ומבוגר אחד בתרדמת.
אני לא רוצה את האחריות הזאת .זה שאני צאצאית של נמו
לא אומר שאני מתאימה להיות קפטנית .אבל חבריי לכיתה
צריכים מישהי להתאחד סביבה ,מישהי שתביא להם מזל טוב
יותר .ושאלוהים יעזור להם ,הם החליטו שהמישהי הזאת תהיה
אני .למענם ,למען חברינו שנהרגו ,ובעיקר למען ֶדב ,אני חייבת
לנסות.
"אני לא אאכזב אתכם".
127
