Page 131 - 10422
P. 131
בת המעמקים
הוא נראה קרוע בין חובותיו כשומר ראש ובין האי־נוחות
שלו בחברת נליניה .בסופו של דבר ,הוא מהנהן ומתרחק
בריצה קלה .איזו הקלה .הוא עמד מאחוריי כל כך הרבה
זמן ,שהתחלתי לחשוש שהנשימה שלו תשאיר שקע בכתף
שלי.
"איך זה הולך?" נליניה מנופפת במברג שלה בכיוון המקום
שג'ם עמד בו עד לפני רגע.
אני מתפתה לומר שג'ם לא כזה נורא ,אבל בהתחשב בעבר
שלהם ,אני לא יכולה לומר לנליניה דבר כזה .אני רק מושכת
בכתפיים.
"המף ".נליניה מתמקדת שוב במתקן החצי־מפורק שבידיה.
אני נזכרת באותו יום ידוע לשמצה בספטמבר ,בשנת
הדגיגונים שלנו .היינו חדשים בבית הספר וניסינו לשרוד את
מטחנת הבשר של החודש הראשון .שני תלמידים מהכיתה שלנו
כבר נשרו וחזרו הביתה בבכי.
נליניה התקשתה יותר מהתלמיד הממוצע .האנגלית שלה
היתה מעולה ,אבל עדיין ,זאת היתה השפה השנייה שלה .היא
שמחה לשבת לידי בקפיטריה כי ידעתי קצת פורטוגזית .ואז,
יום אחד בארוחת הערב הצל של ג'ם כיסה את השולחן שלנו.
הוא נעמד מעלינו ובהה בנליניה כאילו היא חד־קרן.
"את התלמידה על מלגה?" הוא שאל" .מברזיל?"
לא היתה רשעות בקול שלו ,אבל שמעו אותו בכל הקפיטריה.
זה היה בסוף יום קשה של אימונים פיזיים ,ולאף אחד לא היה
ממש כוח לדיבורים .החברים שלנו לכיתה הסתובבו לראות על
מי ג'ם מדבר.
התלמידה על מלגה.
הפנים של נליניה קפאו .האצבעות שלי התעקלו סביב ידית
המזלג שלי .נתקפתי דחף לדקור את ג'מניי טוויין בירך .הוא
131
