Page 134 - 10422
P. 134

‫ריק ריירדן‬

‫"אוי לא‪ ".‬אני מגלה שבלי להרגיש כשלתי היישר אל‬
                                             ‫‪#‬הרצאת_נליניה‪.‬‬

‫"נכון מאוד‪ ,‬אוי לא‪ .‬החיישן הזה‪ ...‬הוא כמו משהו‬
‫שדולפינים היו בונים אם הם היו רוצים להעצים את החושים‬
‫הטבעיים שלהם‪ .‬או דיונונים‪ ,‬אחרי עוד כמה אלפי שנים של‬
‫אבולוציה‪ .‬אב אבותייך היה גאון‪ .‬זה כאילו שכל האנושות‬
‫הסתכלה על העולם בשלושה ממדים‪ ,‬ואיכשהו הוא הצליח‬
‫להתרחק צעד לאחור ולראות אותו בחמישה‪ .‬הכול אותו הדבר‪,‬‬

                    ‫ובכל זאת הכול שונה‪ .‬אם נוכל לשחזר —"‬
‫אני ניצלת משארית ההרצאה כשאסטר כושלת אל החדר‬

                                 ‫קצרת נשימה וטופ מאחוריה‪.‬‬

‫"בואי איתי — את צריכה לראות את זה‪ ".‬העיניים‬
    ‫שלה אדומות מבכי‪" .‬את לא רוצה‪ ,‬אבל את צריכה‪".‬‬

                                                                             ‫‪134‬‬
   129   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139