Page 138 - 10422
P. 138
ריק ריירדן
אותנו .ככה שכולם מניחים כנראה שנהרגנו .ההורים שלנו.
חברים .קרובי משפחה".
אני יודעת שהיא חושבת על המשפחה שלה במישיגן .כולם
קוראים לה טיה" ,דודה" בספרדית ,כי יש לה שלושה אחיינים
קטנים ושתי אחייניות והיא חולה על כולם .אמא ואבא שלה,
הדודים והדודות ,האחים והאחיות שלה ...כולם בטח יוצאים
מדעתם.
"אני מבינה את זה ",אני אומרת ,למרות שזה סוג של שקר.
לי אין אף אחד שמחכה לי בבית ,שדואג בגללי" .הקטע הוא
שמכון לנד יודע שאנחנו בחיים .הארונקס רודפת אחרינו .אם
נפר דממת אלחוט —"
"אנחנו באמת יכולים למות ",דרו אומר.
ישירות טיפוסית לכרישים ,אבל הוא צודק.
וירג'יל משפשף את הסנטר" .ברני ,נהג האוטובוס שלנו —
הוא יודע שאנחנו בחיים ,נכון? והשומרים במעגן בסן אלחנדרו.
הם יספרו לכולם שלא היינו בקמפוס כשהוא התמוטט ,לא?"
"אם הם עדיין בחיים ",דרו אומר.
אני נזכרת בפקודה של יואט לשומרים .תקנו לנו זמן.
"נכון לעכשיו ",אני אומרת" ,אנחנו ממשיכים .צריך רק
לקוות"...
אני לא בטוחה איך להשלים את קו המחשבה הזה .יש יותר
מדי דברים שצריך לקוות להם .נדמה שאספקת התקוות שלנו
מצומצמת לא פחות מהמזון והמים.
טופ מתנגש ברגל של אסטר .הוא משמיע יבבה קלה ומסתכל
עליה בעיניים עצובות שמתחננות לליטוף .זה השלב שבו אני
קולטת שאסטר בכתה בדממה .טופ באמת מרוויח ביושר את
כל החטיפים שלו.
"הי ",אני אומרת לאסטר" .אנחנו נעבור את זה —"
138
