Page 142 - 10422
P. 142
ריק ריירדן
באותיות זהב" ,אי התעלומות" .ברור שיש לנו עותק של הספר
על הסיפון .אני תוהה אם זאת מהדורה ראשונה בחתימת קפטן
נמו .הנסיך דקר .סבא־רבא דור רביעי .אני אפילו לא יודעת איך
לקרוא לו.
"הרדינג ופנקרופט ",היא אומרת" .נמו ביקש מהם להגן על
המורשת שלו".
אני מהנהנת .שמעתי את זה מיואט .אני פשוט צריכה לחכות
ולראות לאן אסטר תיקח אותי בנסיעה הזאת.
"נמו לא היה מסוגל להשמיד את הנאוטילוס ",היא ממשיכה,
"אז הוא רצה שהרדינג ופנקרופט יוודאו שאף אחד לא יגלה את
מקום מנוחתה האחרון עד שיגיע הרגע הנכון".
"למה הוא לא היה מסוגל להשמיד את הצוללת שלו?" אני
שואלת ,למרות שעצם השאלה לא הגיונית .זה כמו לשאול למה
בוטיצ'לי לא שרף את הציור "הולדת ונוס" לפני מותו.
אסטר מרפרפת באצבע על כיתוב הזהב של כריכת הספר.
"אני לא יודעת .הוא הצליח רק להטביע את הנאוטילוס מתחת
לאי ההוא .הוא ידע שארונקס ולנד מחפשים אחריו .הוא היה
לבדו ועמד למות .כנראה לא היתה לו ברירה .הוא החליט
להפקיד בידי הרדינג ופנקרופט את הסודות ואת האוצר שלו".
נמו ,אני חושבת .הרדינג ופנקרופט.
אסטר ואני נקשרנו זו בזו מאות שנים לפני שנולדנו .זה
מעורר בי מחשבות על גלגולי נשמות וקארמה ,ואם הנפשות
שלנו נפגשו אולי בזמן אחר.
"אז איך הם היו אמורים לדעת?" אני שואלת" .זאת אומרת...
איך הרדינג ופנקרופט ֵידעו מתי הגיע הזמן למצוא את הצוללת
שוב?"
אסטר מחבקת את ברכיה" .לפי המפה האפורה במגורי
הקפטן .הקורא הגנטי .רק צאצאים ישירים של נמו יכולים
142
