Page 141 - 10422
P. 141
בת המעמקים
מדברת ,צריך פשוט להצטרף לנסיעה וליהנות מהנוף .אבל דבר
אחד אני כן מבינה.
"שום דבר מזה לא קרה באשמתך ,אסטר".
"זה כן .אני בת הרדינג".
הייתי מחבקת אותה ,אבל היא שונה מנליניה .מגע פיזי לא
צפוי עם כל אחד מלבד טופ ,בעיקר כשהיא נסערת ,רק מלחיץ
אותה .יוצאי הדופן הם חיבוקים שביקשה במפורש ,ופה ושם
תיקול באימוני לחימה.
"גם אם המשפחה שלך הקימה את בית הספר "...אני
משתתקת .זאת הפעם הראשונה שאני קולטת שהסבים־רבא
שלנו מדור רביעי הכירו .הפגישה שלהם היתה המקור לכל מה
שמעצב את החיים שלנו עכשיו .זה ממש עושה לי סחרחורת.
"את לא יכולת לדעת מה עומד לקרות".
כמו תמיד ,השיער המקורזל שלה גורם לה להיראות כאילו
היא הכניסה אצבע לשקע .החולצה הוורודה שלה מדגישה את
העור הצחור והלחיים הוורדרדות .נליניה המליצה לה הרבה
פעמים ללבוש צבע אחר — כחול או ירוק כהים — אבל אסטר
אוהבת ורוד .העובדה שאסטר מתעקשת על זה גורמת לי
להעריך אותה עוד יותר.
"אני כן ידעתי ",היא אומרת באומללות" .ואני יודעת מה
הולך לקרות לך".
רגע אחד אני מרגישה כמו מישהי שתומכת בחברה שלה.
רגע אחר כך נדמה שהיא מטלטלת אותי מקצה של צוק.
המחשבות שלי מתרוצצות .אני נתקפת דחף לצעוק מה
זאת אומרת ולהוציא ממנה את כל המידע .אבל אני לא רוצה
להחמיר את המצב.
"תספרי לי?" אני מציעה.
אסטר מנגבת את האף .על הכריכה של הספר שבחיקה כתוב
141
