Page 261 - 10422
P. 261
בת המעמקים
פשוט :מניחים את הידיים על הכדורים ומקווים שהנאוטילוס
תגיב.
אבל הכיסא הזה הוא עדיין המקום שאב־אבותיי מת בו.
הגופה המצומקת שלו נחה שם במשך מאה וחמישים שנה .זה
המקדש המרכזי באחוזת הקבר של משפחת דקר.
אני חייבת לעשות ממנה יותר מזה .אני חייבת להפוך את
הנאוטילוס לצוללת פעילה וחיה שוב.
אני מתיישבת בעמדה שלי .ריפוד הכיסא נאנח כשהוא נלחץ
כנגד הגב שלי.
פרץ הפעילות בגשר דועך .כולם מסתובבים בציפייה
לפקודות שלי .אני מרגישה כמו ילדה שמשחקת בנדמה לי,
כמו ש ֶדב ואני עשינו כשהיינו קטנים.
"נאוטילוס ",אני אומרת בבונדלית (למקרה שתהיתם ,המילה
היא "נ ֹוטי ָלס" .איזו הפתעה)" .אני צריכה גישה לכל המערכות,
בבקשה .הצוות על הסיפון .אנחנו מוכנים לצאת לדרך".
העוגב משמיע צליל דו ראשון שקט .ואז מצטרף צליל דו
באוקטבה אחת מעלה ,ואז אוקטבה אחת מטה ,עד שנדמה
שתזמורת שלמה מכוונת את הכלים .עוצמת הצלילים גוברת
בקרשנדו .גוף הצוללת רועם .לוחות הרצפה רוטטים תחת
רגליי .מכל עברי הגשר חוגות ומדדים שהיו עד כה חשוכים
מתעוררים לחיים.
העוגב משתתק.
"אוקיי ",לי־אן ממלמלת במתח" .זה היה מעניין".
הקול של נליניה מצרצר מעלינו מרמקול מתכת בצורת
נרקיס" .אנה ,מעולה! נראה שהמערכת מתפקדת .והכפתור
האדום של סופר־קוויטציה? הוא זוהר עכשיו!" רשרושים
נשמעים בזמן שהיא מתדיינת בזריזות עם העמיתים שלה" .כן,
אני יודעת ,אני יודעת .אנחנו לא נלחץ עליו".
261
