Page 334 - 10422
P. 334
ריק ריירדן
"דקה אחת ל — אממ ,ליעד ",חלימה אומרת.
אני מתופפת באצבעות על משענות הכיסא .אני מדמיינת
אותנו חולפים מעבר ליעד שלנו ונמעכים על חוף הוואי כמו
חרק טכנולוגיה אלטרנטיבית על שמשת רכב.
"חמש ,ארבע "...חלימה תופסת בכוח בבקרים" .אחת".
סופת האוויר נעלמת בחלונות ,ובמקומה אני רואה אוקיינוס
כחול.
התצוגות ההולוגרפיות של חיישני המיקום מתעוררות
לחיים.
"מערכות הנשק מקוונות ",ג'ם אומר" .סורקים מטרות".
"התחילו בתמרוני התחמקות ",אני מורה" .הפעילו את
ההסוואה .ימינה שלושים .עומק —"
רעד עובר בצוללת ,כאילו עברה מעל פס האטה.
"זה היה המטען שלנו שהתנתק ".לי־אן נשמעת מלאת
הקלה.
"המטען בסדר?" אסטר שואלת.
אני מבינה למה היא מודאגת .זה היה הרבה זמן תחת הרבה
כוח ג'י ,אבל אני רואה את הנקודה הגדולה בתצוגת חיישן
המיקום של לי־אן צוללת באלכסון בכוחות עצמה .צריך לקוות
שהטרמפיסט הגדול שלנו לא סובל עכשיו מבחילה מהנסיעה,
נוסף על כאב הלב.
אם יש לנו מזל ,הארונקס עוגנת בלגונה או אפילו במערה.
זה ייתן לנו זמן להתרחק מהמטען שלנו ומנקודת היציאה של
קפיצת הקוויטציה — ההסוואה תסתיר את המיקום שלנו.
אם אין לנו מזל...
"מגע חדש!" וירג'יל צועק" .קילומטר אחד ,שעה שתים־
עשרה ,עומק עשרה מטרים .זאת הארונקס .הם נמצאים בינינו
לבסיס לינקולן".
334
