Page 153 - Step and repeat document 1
P. 153

‫קוראים לזה אהבה | ‪153‬‬

‫שמעתי אותו עולה והופך לבכי תמרורים‪ .‬נשכבתי על‬
‫המיטה‪ ,‬נזרקתי עליה ליתר דיוק‪ ,‬מתמסרת לו התמסרות‬
‫מוחלטת‪ .‬שומעת איך הוא נהיה ליבבה‪ .‬בכיתי בקול רם‬

                                              ‫ללא הפסקה‪.‬‬

‫הקשבתי לעצמי בוכה ונזכרתי שלא בכיתי בעצם מאז גיל‬
‫חמש‪ ,‬מאז שברחנו שתינו מגן הילדים ונתפסנו‪ ,‬זוכרת?‬
‫הגננת הכריחה אותנו לבלוע שמן קיק‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬שסלדנו‬
‫ממנו‪ ,‬חפרנו בור קטן מתחת לשער ונמלטנו‪ .‬בשום אופן‬
‫לא הסכמתי לחזור אליו יותר‪ .‬המחשבה שלא בכיתי‬
‫כל השנים הללו הכעיסה אותי כשלעצמה‪ .‬ההימנעות‬
‫מבכי כדי לספק את ההורים‪ ,‬לרצות אותם‪ ,‬לא להדאיגם‪.‬‬
‫תמיד לוותר‪ .‬כל המחשבות האלה הגבירו בי את הבכי‪.‬‬
‫הרגשתי שאני מפצה את עצמי על כל השנים הללו‪ .‬תוך‬
‫כדי ההתייפחות עלו בזיכרוני גם חוויות מגיל ההתבגרות‪,‬‬
‫בחבר שהיה וגם בזה שלא היה‪ .‬בכיתי גם אותן‪ .‬הרגשתי‬
‫בגופי סוג של הנאה מוזרה‪ ,‬פורקן בלתי צפוי; הקולניות‬

     ‫שפרצה ממני‪ ,‬השחרור הנפלא והמזכך של הצעקה‪.‬‬

‫המחשבות על הנישואים‪ ,‬על החירות שנלקחה ממני‬
‫בגיל צעיר כל כך שלא תשוב עוד‪ ,‬העמיקו את הכאב‪.‬‬
‫אני כבולה‪ ,‬אני מחויבת‪ .‬לאן נעלמו החלומות שלי‪,‬‬
‫תשוקותיי‪ ,‬האומץ שלי? הסרטים הצבעוניים הנפלאים‬
‫שרקמתי בראשי‪ ,‬מה יעלה בגורלם? והדמעות זלגו‪ .‬הכול‬

                                                ‫נגוז‪ ,‬נמחק‪.‬‬

‫ולרגע המציאות כמו התבהרה‪ ,‬נצבעה לפניי לפתע‬
   148   149   150   151   152   153   154   155   156   157   158