Page 148 - Step and repeat document 1
P. 148
13| 2 148או|רהאוטררהגרט־רנגפר־תנליפתלי
בשעת בוקר מוקדמת שרעפינה מתהלכת על ההר הירוק.
היא מביטה מטה ,אל עמק נטופה רווי המים ,על עצי
הזית העתיקים בצידי השביל .היא מתענגת בהליכתה
ממגע כפות רגליה הנתונות בסנדלים ,דרכם היא יכולה
לחוש בפרחי השדה המכוסים טל .ריח פריחת השקדיות
מתערבב עם זיכרון ריח פריחת המגנוליה של ילדותה .היא
נושמת מלוא ריאותיה ,עוצמת עיניים ומקשיבה לקולות
המקהלה השרה את הלחן המרטיט המתנגן בראשה ,היא
משחזרת את מילות המזמורָ " :צ ְמ ָאה ְלָך ַנ ְפ ִ ׁשיָּ ,כ ַמּה ְלָך
ְּב ָ ׂש ִרי "...מתוך נעימת המקהלה נשזר ,לאט אך ברור ,קול
אנושי .הוא הולך ומתעצם ,נהיה מוחשי יותר ,ברור יותר,
חודר להכרתה" :אביך נפטר .חזרי בבקשה לפריז".
בערב אורזת שרעפינה מזוודה קטנה ,עולה על טיסה,
ובערב נוחתת בעיר הולדתה .המונית עוצרת באי סאן
לואי שעל גדת ה ֵסן ברחוב קה דה אורליאן לפני דלת
העץ הכבדה .שרעפינה לוחצת על הפעמון .הדלת
המוכרת לה נפתחת .בחדר הכניסה הישן עומדת עטופה
בצעיף צמר השוערת הוותיקה מריה .היא עולה במדרגות
השחוקות ,שמזה מאתיים חמישים שנה משמשות את
דייריו המתחלפים של הבניין העתיק ,ונעמדת מתבוננת
בדלת ביתה.
נשענת מעט על כתפיה הגרומות של מריה ,חוששת
שתמעד ,שרעפינה נכנסת לאיטה לדירה המרווחת .שנים
ארוכות לא ביקרה בה .המבואה היפה נותרה כשהייתה.
