Page 143 - Step and repeat document 1
P. 143
נדנ|דה14313| 9
המונוכרומטית – גוני הצהוב־כתום־חום של המדבר.
בלילה עשו להן מנהג לשכב מחוץ לאוהל ולהביט בשמיים
זרועי הכוכבים .מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כוכבים,
חשבה אפולין .הן אהבו את הזריחות .התעוררו מוקדם,
בישלו קפה שחור כמנהג שוכני המדבר וצעדו בדרך
הפתלתלה בינות הרי החול ,התיישבו על סלע־מרפסת
וצפו בכדור השמש האדום־כתום עולה ומציף באורו אט־
אט את המדבר.
השהות הזאת במרחבים הצחיחים הללו ,עטופי הדממה,
עוררו בנפשה שאלות .בינה ובין עצמה תהתה אפולין
אודות האנשים החיים בתנאים הקיצוניים של המדבר,
בשולי החברה .מה טיבם של אותם מתבודדים הבוחרים
בחיי סגפנות? בבורות המים הרבים והמנזרים הפזורים
שפגשו בסיוריהם היא מצאה עדויות לחיים שהיו במדבר
מאז ומתמיד .גם דויד המלך ,סופר להם ,הסתתר במדבר
יהודה.
כאן ,רחוק משגרת חייה המוכרת ,מההמולה ,מהשפע
החומרי ,החלו הספקות לחדור לליבה .המציאות
המדברית ,תחושת הבדידות והשקט אפשרו לה להקשיב
לנפשה ללא הסחות דעת ,לתהות מהי שאיפת הנפש
האמיתית שלה ,אם בתוך ה'אין' הגדול יכולה הנפש
למצוא 'יש' אחר .בפעם הראשונה בחייה הרגישה אפולין
את הסיפוק שבפשטות ,ויכולה הייתה לחוש בגופה את
קטנותו של האדם מול הטבע.
