Page 145 - Step and repeat document 1
P. 145
נדנ|דה14513| 7
שאימה דיברה עליה – 'שמיים סוערים' – ציור של העיר
טולדו .נוף מופשט של העיר שמעליה פרושים ורוחשים
שמיים מאיימים .אור בוהק בוקע מעננים שחורים ,מעין
דיוקן רוחני־מיסטי של העיר .אפולין התיישבה על
הספסל מול היצירה והרגישה איך הסערה פורצת לתוכה,
הופכת ממשית ,הסתנוורה מהאור הבוקע .מחשבותיה
החלו להתבהר .הן נדדו מהאפלה אל השמיים הרגועים
הפרושים מעל המדבר.
היא יצאה מהמקום ,חצתה את הגן המוריק העוטף את
הבית .גשם קל החל לרדת .לאוזניה הגיע קול תפילה.
בפינת הרחוב עמדה כנסייה צנועה וכמו קראה לה.
אפולין נכנסה בשעריה.
שבוע לאחר מכן בבית הוריה בפריז לבושה בשמלה
צנועה ,שיערה הגולש אסוף ,סיפרה אפולין בעיניים
בורקות" :נכנסתי פנימה לכנסייה .מקהלה קטנה ניצבה
על הבמה ושרה .בסיום השירה קם הכומר ונשא דרשה.
הבטתי בו ,וכמו משום מקום הוצפתי פתאום באהבה בלתי
מוסברת ,באהבה גדולה־גדולה ,כאילו אחזה בגופי אש
חזקה .היא ליחשה בגופי ,התפשטה לזרועותיי ,לרגליי,
עלתה והציפה את ראשי .תחושת האהבה היוקדת הזאת,
שאני לא יכולה להסביר לכם אותה ,הביאה אותי לבכי
פתאומי .בכיתי שעה ארוכה .דמעות אושר זלגו מעיניי.
מאותו רגע ידעתי שחיי השתנו מקצה לקצה".
הוריה כבר הכירו את צימאונה לידע ,לחקר ולחיפוש
