Page 27 - 13322
P. 27

‫משחק הכרות‬
                               ‫אביבה אורן הבית ברמת השרון‬

  ‫חלקם ‪ -‬איש את רעו אינם מכירים‬        ‫אני חדש ב״מגדלי הים התיכון״‬
         ‫וצריך להפוך זרים לחברים‪.‬‬         ‫גר בבית הידוע בזמן הנכון‪,‬‬

      ‫למדריכה היצירתית יש פתרון‪.‬‬    ‫משתדל להתרגל לסביבה החדשה‬
         ‫זהו משחק הכדור והזיכרון‪.‬‬                ‫וזו מלאכה די קשה‪.‬‬

‫שכחתי לספר ‪ -‬שמי איציק או יצחק‪.‬‬     ‫איש שיחה אני‪ ,‬מתעניין בדיירים‪,‬‬
   ‫תגלו בהמשך שזה שייך למשחק‪.‬‬          ‫רוצה לדעת אם הם מאושרים‪,‬‬
    ‫כל אחד מכריז לשמו ופרט מחייו‬        ‫בודק תכניות פעילות וחוגים‪,‬‬
                                        ‫רואה שמנחת פה מתמוגגים‪.‬‬
‫ואז קורא בשם חבר וזורק כדור אליו‪.‬‬     ‫דייר אחד חביב‪ ,‬מפגין חשיבות‪,‬‬
       ‫הגיע תורי ולפתע חשך עולמי‬         ‫רוצה לעזור ברוב התלהבות‪,‬‬
      ‫אינני זוכר אף שם מלבד שמי‪.‬‬            ‫מציע לי בקול מלוא גרון‪:‬‬
                                       ‫״כדאי לך לבוא לחוג תאטרון!״‬
     ‫מה אעשה? מ ָצ ַרה כיצד אחלץ?‬                           ‫ומוסיף‪:‬‬
            ‫אז עלה בי רעיון של לץ‪:‬‬
                                    ‫״זה חוג תרבותי‪ ,‬משעשע‪ ,‬מהמם‪,‬‬
‫הרמתי עיניים‪ ,‬זרקתי כדור לשמיים‪,‬‬      ‫תאמין לי ‪ -‬אין בו רגע משעמם‬
       ‫קראתי בשמי ״איציק‪ ,‬איציק״‬         ‫ועוד יותר מזה ‪ -‬המדריכה ‪-‬‬
                           ‫פעמיים‪.‬‬        ‫שחקנית‪ ,‬זמרת ו ‪ -‬חתיכה״‪.‬‬
                                      ‫מגיע לחוג ביום שלישי‪ ,‬במועד‪,‬‬
  ‫המדריכה מבינה‪ ,‬מחבקת וצוחקת‪,‬‬         ‫המשתתפים רבים וזה מעודד‪.‬‬
    ‫רצינות ‪ -‬ברגע נעלמת ונמחקת!‬
           ‫אני הפכתי לגיבור היום ‪-‬‬
         ‫כמה טוב לי שהגעתי הלום!‬

‫‪  27‬מעת לעט‬
   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32