Page 27 - 13322

‫משחק הכרות‬
‫אביבה אורן הבית ברמת השרון‬

‫חלקם ‪ -‬איש את רעו אינם מכירים‬ ‫אני חדש ב״מגדלי הים התיכון״‬
‫וצריך להפוך זרים לחברים‪.‬‬ ‫גר בבית הידוע בזמן הנכון‪,‬‬

‫למדריכה היצירתית יש פתרון‪.‬‬ ‫משתדל להתרגל לסביבה החדשה‬
‫זהו משחק הכדור והזיכרון‪.‬‬ ‫וזו מלאכה די קשה‪.‬‬

‫שכחתי לספר ‪ -‬שמי איציק או יצחק‪.‬‬ ‫איש שיחה אני‪ ,‬מתעניין בדיירים‪,‬‬
‫תגלו בהמשך שזה שייך למשחק‪.‬‬ ‫רוצה לדעת אם הם מאושרים‪,‬‬
‫כל אחד מכריז לשמו ופרט מחייו‬ ‫בודק תכניות פעילות וחוגים‪,‬‬
‫רואה שמנחת פה מתמוגגים‪.‬‬
‫ואז קורא בשם חבר וזורק כדור אליו‪.‬‬ ‫דייר אחד חביב‪ ,‬מפגין חשיבות‪,‬‬
‫הגיע תורי ולפתע חשך עולמי‬ ‫רוצה לעזור ברוב התלהבות‪,‬‬
‫אינני זוכר אף שם מלבד שמי‪.‬‬ ‫מציע לי בקול מלוא גרון‪:‬‬
‫״כדאי לך לבוא לחוג תאטרון!״‬
‫מה אעשה? מ ָצ ַרה כיצד אחלץ?‬ ‫ומוסיף‪:‬‬
‫אז עלה בי רעיון של לץ‪:‬‬
‫״זה חוג תרבותי‪ ,‬משעשע‪ ,‬מהמם‪,‬‬
‫הרמתי עיניים‪ ,‬זרקתי כדור לשמיים‪,‬‬ ‫תאמין לי ‪ -‬אין בו רגע משעמם‬
‫קראתי בשמי ״איציק‪ ,‬איציק״‬ ‫ועוד יותר מזה ‪ -‬המדריכה ‪-‬‬
‫פעמיים‪.‬‬ ‫שחקנית‪ ,‬זמרת ו ‪ -‬חתיכה״‪.‬‬
‫מגיע לחוג ביום שלישי‪ ,‬במועד‪,‬‬
‫המדריכה מבינה‪ ,‬מחבקת וצוחקת‪,‬‬ ‫המשתתפים רבים וזה מעודד‪.‬‬
‫רצינות ‪ -‬ברגע נעלמת ונמחקת!‬
‫אני הפכתי לגיבור היום ‪-‬‬
‫כמה טוב לי שהגעתי הלום!‬

‫‪ 27‬מעת לעט‬