Page 22 - 13322

‫לוסי‬

‫ג’יין דוידסון הבית בכפר סבא‬

‫אוכל ומים וליטפה אותנו וקראה לנו‪ ,‬והתחלנו לצאת‬ ‫נולדנו רביעייה לאמא שחורה יפהפיה שמוצאה‬
‫מהמחבוא‪ .‬אכלנו ושתינו‪ ...‬וכי מה יכולנו לעשות?!‬ ‫ממשפחה מיוחסת‪ .‬היא גרה בשכונה אמידה בבית‬
‫התחלנו לסרוק את הסביבה החדשה ודרך החלון‬ ‫רחב מידות מוקף חצר גדולה‪ .‬חשוב לי שכולם יידעו‬

‫ראינו דשא ועצים ושמיים כחולים‪.‬‬ ‫שמעולם לא הייתי “חתולת רחוב”‪.‬‬

‫חווינו נסיון קשה‪ :‬גם ניתוק מאמא שלנו וגם מעבר‬ ‫לקראת ההמלטה‪ ,‬הוקם בחצר מבנה קטן שבו נולדנו‬
‫לבית חדש‪ .‬אבל האסון הגדול מכל היה אובדן אחותי‪.‬‬ ‫ארבעה גורים‪ .‬בבית הזה זכינו לטיפולה המסור של‬
‫היא כל כך התבלבלה מהשינוי והסביבה החדשה‬
‫שיום אחד‪ ,‬קפצה דרך החלון ונעלמה לנצח‪ .‬לעולם‬ ‫אמא שלנו‪.‬‬

‫לא נדע מה עלה בגורלה‪.‬‬ ‫מאז ימי כחתלתולה קטנה אני מאוד אוהבת חצר‬
‫גדולה שיש בה דשא‪ ,‬פרחים ועצים גבוהים‪ .‬בעיקר‬
‫נותרנו רק אני וחברתי‪ ,‬ג’יין‪ .‬תמכנו זו בזו בצערנו‬ ‫אני אוהבת את החופש להתרוצץ ‪ ,‬לטפס על עצים‬
‫ובקשיי ההסתגלות של שתינו למקומנו החדש‪ .‬היום‪,‬‬ ‫ולעקוב אחר ציפורים וחרקים‪ .‬שם היכרתי את ג’יין‪,‬‬
‫אנחנו נוהגות לצעוד יחד בפארק הגדול והיפה שלנו‬
‫שעוטף את מקום מגורנו החדש שם אני חופשיה‬ ‫חברתי האנושית‪.‬‬

‫לשוטט כרצוני ולרדוף אחרי ציפורים ופרפרים‪.‬‬ ‫יום בהיר אחד דחפו אותי ואת אחותי לתוך שני כלובים‬
‫והכניסו אותנו למכונית זרה ‪ .‬כעבור נסיעה ארוכה‬
‫התרגלתי לחיי החדשים העצמאיים‪ ,‬אך אני עדיין‬ ‫הורידו את הכלובים בדירה קטנה ושם חיכתה לנו‬
‫חרדה כאשר מישהו זר נכנס לדירתנו‪ .‬אני יודעת‬ ‫ג’יין‪ ,‬חברתנו האנושית‪ .‬היא שחררה אותנו מיד אבל‬
‫שמותר לי לצאת החוצה כאוות נפשי‪ .‬יש לי בטחון‬ ‫היינו כל כך מבולבלות וכעוסות‪ ,‬שהתחבאנו מתחת‬
‫שג’יין אוהבת אותי‪ .‬היא יודעת שאני חכמה והיא‬ ‫למיטה במשך יומיים‪ .‬ג’יין הניחה בשבילנו קעריות עם‬
‫סומכת עלי שתמיד אדע למצוא את הדרך חזרה‬

‫הביתה‪.‬‬

‫איור‪ :‬רותי זלצמן הבית בנורדיה‬

‫‪ 22‬מעת לעט‬