Page 17 - 13322

‫חבר נאמן‬ ‫מותה של רעיה המם את כל המדינה הצעירה‪ .‬נסענו‬
‫ללוויה ההמונית בתל אביב שזכורה לי היטב‪ .‬שם‬
‫אביבה גזית‪ ,‬סביון בית בוטיק‬ ‫נשברתי שכן עולם כמנהגו נוהג ואנחנו מביאים את‬

‫אם תלמד לתת‬ ‫רעיה שלנו לקבורה בעיר הולדתה‪.‬‬
‫כמו שאתה לוקח‬
‫אם תלמד להקשיב‬ ‫לא חלמתי להיות אחות‪ ,‬אך בימים ההם חשתי‬
‫לפני שתתווכח‪,‬‬ ‫שליחות להמשיך בדרכה‪ .‬הייתי רק במעמד של‬
‫אם תשקול שנית בטרם תרתח‬ ‫אשת חבר משק ולא אישרו לי לצאת ללימודים‪.‬‬
‫ותהיה זה שסולח‪,‬‬ ‫נישאתי בגדות וכמו רעיה יצאתי ללמוד בבית חולים‬
‫אם תשתדל מעט‬ ‫‘השרון’ מטעם עצמי‪ ,‬כשדמותה של רעיה מלווה אותי‬
‫גם אחרים לשמח‪,‬‬ ‫כל העת‪ .‬נצרתי את זכרה ואת פרטי אותו יום במין‬
‫אם תזכור שסבלנות עוזרת לנצח‬ ‫קפסולה‪ ,‬מעולם לא נודע לי מה קרה במשפחתה‬
‫בכל מקרה ובכל זמן‪,‬‬
‫אז תדע סוף סוף וידעו כולם‪,‬‬ ‫של רעיה‪.‬‬
‫שאתה באמת חבר נאמן‪.‬‬
‫מזה שנה אני גרה בבית בכפר סבא ולפני כמה‬
‫שבועות נודע לי ממישהו שיש לו קשר עם יעל‪.‬‬

‫העזתי להתקשר אליה‪.‬‬

‫נפגשנו בבית קפה בתל אביב‪ .‬ישבנו כשלוש שעות‬
‫ודברנו‪ .‬מצאתי דמיון בינה לבין רעיה וניסיתי לנחש‬
‫איך רעיה הייתה נראית היום‪ 64 ,‬שנים אחרי‪ .‬היא‬
‫הביאה לשיחה את רעיה אחותה‪ ,‬וסיפרה לי על המשך‬
‫החיים שלה ושל הוריה השכולים ואני הבאתי את‬
‫רעיה החברה שלי‪ .‬סיפרתי על הקשר בינינו וצרפתי‬

‫פרטים שמעולם לא סיפרתי לאיש‪.‬‬

‫כשנפרדנו נתתי ליעל צרור עיתונים ישנים ששמרתי‬
‫מאז וכך נסגר מעגל‪.‬‬

‫לזכרה של חברתי רעיה גולדשמידט‪-‬קרוליק (‪)1935-1957‬‬

‫ֲח ֵברּות‬

‫נעמי גוליק הבית בנורדיה‪.‬‬

‫כאן באנשים נפלאים‪ ,‬באפשרויות חדשות וב ֲח ֵברּויֹות‬ ‫יש שאדם מוצא את עצמו במקום או במצב שמעולם‬
‫ֵּכנֹות ואמתיות‪ .‬למרות הזמן הקצר שאני נמצאת כאן‪,‬‬ ‫לא שיער שיגיע אליהם‪ .‬הגעתי לכאן‪ ,‬אל ‘הבית‬
‫גיליתי מחוות מרגשות‪ ,‬גיליתי שניתן לרקום יחסים‬ ‫בנורדיה’ לאחר שנה של משברים ואבדנים קשים‪.‬‬
‫תוך אכפתיות‪ ,‬התעניינות ואמפתיה‪ .‬כן‪ ,‬גיליתי מחדש‬ ‫עמדו בפני שתי אפשרויות‪ :‬להמשיך תוך שינוי‬
‫מסלול‪ ,‬או לחדול‪ .‬ידעתי שהבחירה בידיי‪ .‬פגשתי‬
‫ֲח ֵברּות מהי!‬

‫‪ 17‬מעת לעט‬