Page 16 - 13322
P. 16

‫לזכר רעיה‬
     ‫יעל אייל הבית בכפר סבא‬

‫שמעתי מחדרי חילופי אש‪ .‬הבנתי שהסורים‬              ‫בהתרגשות רבה אני כותבת את אשר ארע‬
‫בחרו לירות על גדות‪ .‬התחלתי לרוץ בתעלות‬            ‫ב‪ .24.6.57-‬באותה שנה הגעתי לקיבוץ גדות‪,‬‬
‫לכיוון בונקר המרפאה וצריף חדר האוכל‪.‬‬              ‫נערה בת ‪ 19‬במעמד של של”ת (שרות ללא‬
‫כשהתקרבתי נשמעו עוד שתי יריות בודדות‪.‬‬             ‫תשלום) באישור מיפקדת הנח”ל‪ .‬מנינו כ‪60-‬‬
‫ראיתי התקהלות של חברים בפתח חדר האוכל‬         ‫חברים ועשרה ילדים‪ .‬יום העבודה שלי התפצל‬
‫מסביב לרעיה המדממת‪ .‬לפני שאיבדה את ההכרה‬      ‫לעיתים לחדר האוכל‪ ,‬לגינון ולעזור לרעיה האחות‬
‫הספיקה להגיד לי “המפתחות של המרפאה בחדר‬
‫שלי‪ ”.‬האמבולנס שהוזמן העביר אותה לפורייה‪,‬‬                                            ‫במרפאה‪.‬‬
‫בית החולים הקרוב ביותר‪ .‬היא נפטרה בדרך‪ .‬שתי‬
‫הצליפות היו מה’מורתפע’ ‪ -‬כיום ״מצפה גדות״ שם‬  ‫זכיתי להיפגש עם רעיה כמה פעמים בשבוע‬
‫טבע האמן גרשון קניספל לוח ועליו חרות‪“ :‬לאנשי‬  ‫ולמרות שהייתי צעירה ממנה התקרבנו מאוד זו‬
                                              ‫לזו‪ .‬חברות עם הבטחה להמשך‪ .‬לעולם לא אשכח‬
       ‫גדות מכאן אתם נראים גדולים שבעתיים”‪.‬‬   ‫את דמותה התמירה‪ ,‬החיוך הכובש‪ ,‬הסדר המופתי‪,‬‬
                                              ‫התנועות המדודות ואת המדבקות בכתב ידה המסודר‬
                                              ‫ובחתימתה המיוחדת‪ .‬פעם בשבוע נהגנו לרדת יחד‬
                                              ‫לבונקר המרפאה לסדר ולעדכן כשעד מהרה התוודינו‬
                                              ‫על הקלסטרופוביה של שתינו‪ .‬בעיקר הערצתי אותה‬
                                              ‫על הגישה הרצינית שלה למקצוע האחות ולחברים‬

                                                                        ‫והילדים שבהם טיפלה‪.‬‬

                                              ‫ב‪ 24.6.57‬נפגשנו בחדר האוכל‪ .‬אני עבדתי משמרת‬
                                              ‫בוקר ורעיה התחילה יותר מאוחר‪ .‬כמה שבועות לפני‬
                                              ‫כן נהרג ליד הירדן מהנדס איש מקורות‪ .‬הסכסוך עם‬
                                              ‫הסורים התנהל בעיקר בנושא המים והטיית הירדן‪.‬‬
                                              ‫באותו יום המא”ז (מפקד האזור)‪ ,‬הגיע לחדר האוכל‬
                                              ‫בשעות הבוקר והודיע לנו שצה”ל החליט לנקום את‬
                                              ‫הריגתו של המהנדס‪ .‬לשם כך יורידו צלפים קרוב‬
                                              ‫לירדן לביצוע ‘פעולת תגמול’‪ .‬הסורים ישבו על גדת‬
                                              ‫הירדן מולנו‪ .‬בימי שישי היינו שומעים את קולות‬
                                              ‫הצהלה במסיבות שהתקיימו אצלם במוצב שמולנו‬
                                              ‫כשהרועים שלנו לימדו את הרועים שלהם מהעבר‬
                                              ‫השני שירים בעברית‪ .‬סוג של ‘שלום מדומה’ בלתי‬

                                                            ‫נתפס שמדי פעם התנפץ לרסיסים‪.‬‬

                                              ‫“ייתכן שהסורים יבחרו לירות לעבר הקיבוץ כתגובה‬
                                              ‫לירי הצלפים”‪ ,‬אמר אורי המא”ז‪“ ,‬כשתשמענה יריות‬
                                              ‫תסגורנה את ברז הגז ותיכנסנה לתעלה שמאחורי‬
                                              ‫חדר האוכל” הורה אורי המא”ז ‪ .‬לא התרגשנו במיוחד‪,‬‬
                                              ‫זה היה חלק מהווייתנו‪ .‬היינו צעירים חדורי אידיאלים‬

                                                ‫ולכן בחרנו להתיישב במשק ְס ַפר קרוב לסורים‪.‬‬

                                              ‫סיימתי את עבודתי ואכן‪ ,‬בערך בשתיים בצהריים‪,‬‬

                                              ‫‪  16‬מעת לעט‬
   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21