Page 19 - 13322
P. 19
חברתי הטובה הרחוקה
רות בר הבית ברמת השרון
ממאות ילדים יהודיים שנשלחו לאנגליה בימי “שחורה ונאווה ...עיניים יונים ...שיער כעדר העיזים
המלחמה ונצלו מציפורניי הכובש הנאצי .בהמשך שגלשו מהר גלעד( ”...מתוך שיר השירים)
נישאה לו .לימים עזבו את הקיבוץ .יזהר השלים
את השכלתו והיה לד”ר לספרות אנגלית .לא פעם זהו בדיוק דיוקנה של חברתי בימים ההם -צבייה.
הייתי תוהה :איך יוכלו לדור בכפיפה אחת אש ומים, גדלתי בפתח תקווה להורים שעלו ארצה בעלייה
השכלה ובורות ,שחור ולבן .למרבה הפלא אכן יכלו. השלישית .הייתי חברה בתנועת הנוער בעירי .צבייה
הגיעה והשתלבה בחיי התנועה .קיבלנו אותה כפי
שוב עברו שנים אחדות ,אני בעיר וצבייה מתגוררת
באחת ממושבות השרון .נסעתי לבקרה .היא ,בעלה שהיא :קצת יוצאת דופן אבל משתלבת.
ושתי התינוקות התגוררו בבית קטן וצנוע נטוע בתוך
שטח חקלאי .בכל פינה ניכרת ידה המטפלת הברוכה. יום אחד זכינו להכירה יותר מקרוב .קיבלנו ממנה
הכל מלבלב וצומח ,נושם טבע“ .הכל אורגני” מיהרה הזמנה לחגיגת חינה בביתה בשכונת התימנים.
לציין בגאווה .היא סיפרה לנו שגם אחיה ואחיותיה אחותה הבכורה עמדה להינשא .מהומה רבתי :רעש,
מבקרים אותם לעיתים .היא הפכה לטבעונית קולות צחוק ,רקיעת רגליים ומגשי כיבוד .אותו ערב
ומקיימת כל מיני תרגילי מדיטציה .כשנפרדנו היו
בידי צנצנת ריבה שרקחה וצרור שתילים שהיו הכרתי תימנים גזעיים ל”מהדרין”.
מיועדים להישתל בגינתי .לא נפגשנו יותר .יש לי רק
געגועים לימים ההם שצפנו בתוכם הבטחות וציפיות. החברות בינינו התהדקה אחרי שהקבוצה יצאה
ומעל הכל אני מתגעגעת לדמות המיוחדת הזאת, להכשרה ואני הושארתי להמשיך בהדרכה בעיר.
הקמנו קומונה ואני התמניתי לאחראית המטבח.
אל צבייה. התבשילים שיצאו מתחת ידי היו אמורים להיפסל
לאלתר אך לחברים לא הייתה ברירה .בצר לי אני
סחה לצבייה חברתי והיא הופיעה בקומונה ,פצחה
במלאכת הבישול .החברים ליקקו את השפתיים
ולי הייתה רווחה .בהמשך הסתערה על הבית כולו:
תמונות נתלו על הקירות ,מפה ,אגרטל פרחים,
והכל בצניעות.
השיחות בינינו היו בדרך כלל ענייניות ולא “שיחות
נפש” .שיחות על התנועה והקומונה ועל העתיד
בקיבוץ .לא פעם תהיתי איך במשפחה תימנית אדוקה
צמח מין נטע חילוני ,שמאס בתפקיד המסורתי.
כעסתי על הוריה שמנעו ממנה לימודים סדירים
והשאירו אותה בבערות מקוממת.
עברו שנים ,אני מתגוררת שוב בעיר הולדתי .צבייה
נשלחה מטעם הקיבוץ לכמה חודשים למסגרת
לימודית להשלמת השכלתה .וכך הגיעה אליי .היינו
יושבות יחד מאתרות נושאים שראוי להעמיק בהם.
ליבי כאב לנוכח החוסר העצום שלקתה בו לא
באשמתה .מדהימה יותר הייתה העובדה שהיא לא
נטרה טינה להוריה .תמיד דיברה עליהם בהערכה
ובכבוד .חרף התנגדות הוריה ,הצטרפה לקיבוץ שם
פגשה את בחיר ליבה יזהר ,שהגיע לארץ כאחד
19מעת לעט
