Page 21 - 13322
P. 21
ידידות מופלאה בת 80
רות נלקין הבית בנורדיה
בשלהי שנת ,1938באנו ארצה לקיבוץ “קריית-ענבים” במסגרת
“עליית הנוער” -קבוצת צעירות וצעירים בגילאי .17-15למחרת בואנו
ערכו לנו קבלת-פנים בחדר האוכל של חברת הילדים .ברקע -אחד
הנערים ניגן במפוחית פה מנגינות שהיו חדשות עבורי ,אך נעמו לאזני.
לפתע ניגש אלי אחד הילדים והושיט לי יד .הבנתי מיד את כוונתו
וכבר הסתובבנו יחדיו במעגל גדול .כעבור זמן מה ניגשה אלי ילדה
ובהיסוס מה הצביעה עלי באצבעה ולאחר מכן על עצמה .בשפה
שלא הייתה מובנת לי אמרה (כנראה)“ :את רוצה להיות חברתי?” לא
הבנתי את מילותיה ,אך קראתי בעיניה את כוונתה.
ביום ההוא התחילה חברותנו .שנתיים שהינו בקיבוץ ולפני שעזבנו
הבטחנו זו לזו שנתכתב .חברתי הציעה שבכל מכתב שתקבל ממני
תתקן את שגיאותי ותשלח לי אותו בחזרה .זה היה רעיון גאוני שעזר
לי בלימודי העברית ,אותה למדתי מהר מאד.
היינו נערות -והיום שתי אלמנות ,המתגוררות בדיורים מוגנים .לאורך
כל השנים ,עד עצם היום הזה ,אנחנו בקשר הדוק .ידידות אמת בת
למעלה משמונים שנה!!!
חברת נפש
מרים בנסון סביון בית בוטיק
את זו ולא שמענו דבר זו מזו ,רק יומנה של כל אחת היו לי חברות ,חברות רבות .חברות ילדות ,חברות
נשאר אצל השנייה. בגרות .חברות ללימודים וחברות לבילויים .אך הייתה
ואז ...יום אחד אני מקבלת צלצול טלפון ואני שומעת לי רק חברת נפש אחת.
את קולה .כמה שמחתי! לשאלתי כיצד הגיעה אלי
סיפרה לי שבנה לומד רפואה ביחד עם בני והיה את שנות ילדותנו ובגרותנו חווינו יחד .עם סיום
להם מפגש חברים בבית של בני .השמחה הייתה לימודינו בבית הספר היסודי נפרדו דרכינו ,אני
גדולה ונדברנו להיפגש.עברו ימים ,שבועות ואין קול. המשכתי בתיכון בוקר והיא בתיכון ערב .אלא ...שלא
לצערי נודע לי שהלכה לעולמה ולא זכינו להיפגש. נפרדנו .כל אחת מאיתנו כתבה יומן ובו תיארה את
כאב לי מאד ונעצבתי ,אך עלתה בי מחשבה חדשה אשר עבר עליה ,את חוויותיה ומחשבותיה .בסוף כל
ומנחמת :לפחות “נפגשנו טלפונית” ולו רק לשיחה שבוע החלפנו את היומנים ,אני קיבלתי את שלה
מרחוק בה הצלחנו לסגור מעגל. והיא את שלי.
עברו שנים ,שתינו נישאנו ודרכנו נפרדו ,לא ראינו זו
21מעת לעט
