Page 23 - 13322
P. 23

‫לוליק‬                                      ‫הערוםמןבמשבילי‬
                                                          ‫פיפי כהן הבית בבת ים‬
     ‫חנה קוטון ברון הבית ברמת השרון‬
                                             ‫בגיל ‪ 53‬התאלמנתי‪ .‬את ימיי הייתי מעבירה בקנטרי ‪-‬‬
 ‫במשך שנים אימא חזרה וסיפרה לנו‬              ‫משתתפת בפעילות גופניות‪ ,‬הרצאות ונפגשת עם‬
 ‫על לוליק‪ ,‬אהובה מבית הספר ברובנה‬            ‫חברות‪ .‬יחד עם זאת לאט לאט הסתגרתי בבית‪ .‬ביום‬
 ‫שבפולין‪ .‬יפה תואר עם בלורית שחורה‪.‬‬          ‫הולדתי ה‪ 69 -‬קיבלתי מילדיי מתנה ‪ -‬גור כלבים‬
                                             ‫לבן כשלג‪ .‬נתתי לו את השם במבי‪ .‬כאן התחיל רומן‬
                  ‫ואבא היה שומע ומחייך‪.‬‬      ‫שנמשך כבר ‪ 12‬שנה‪ .‬בהתחלה היה לי קשה להרגיל‬
                                             ‫אותו לניקיון ולעשות את הצרכים על נייר עיתון ואחר‬
 ‫כמו בכל שנה‪ ,‬לפני חג הפסח‪ ,‬אבא הוציא‬        ‫כך גם מחוץ לבית‪ .‬לאט לאט במבי נקשר אלי ואני אליו‬
 ‫את המזרונים וכלי‪-‬המיטה ל ֶש ֶמש בחצר‪.‬‬       ‫והוא הפך לבן לוויה שלי‪ .‬נסעתי כמה פעמים לחול‬
 ‫את מיטות הברזל ריסס במכונת‪-‬הפליט‬            ‫והשארתי אותו בפנסיון לכלבים שם היו מספרים לי‬
                                             ‫שכל הזמן במבי בכה עד שובי‪ .‬כיום הוא החבר הכי‬
                           ‫ויצא לסידורים‪.‬‬    ‫טוב שלי‪ .‬מידי ערב במבי ישן במיטת הפרווה שלו‬
                                             ‫ובעזרת השיניים הוא גורר אותה לחדר השינה שלי‬
 ‫אימא החלה בניקיונות הבית כשהיא לבושה‬        ‫וישן לידי‪ .‬אני מבינה אותו לפי הבעת הפנים ‪ -‬מתי‬
 ‫בחלוק ישן‪ ,‬נעלי בית ישנים ומטפחת ראש‪.‬‬       ‫הוא רעב‪ ,‬מתי הוא צמא או רוצה לצאת לטיול‪ .‬במבי‬
 ‫את תריסי‪-‬העץ והמשקופים רחצה‪ ,‬את‬             ‫הוא הנשמה שלי וכשאני יוצאת מהדירה ומשאירה‬
 ‫השמשות מרקה בנייר‪-‬עיתון וכשהחלה‬             ‫אותו לבד אני מסבירה לו שאני יוצאת ואז הוא לא‬
 ‫לנקות את הפנלים‪ ,‬שמעה צעדים עולים‬           ‫בוכה‪ .‬כשהוא בחברת מישהו אחר הוא בוכה בכי קורע‬
 ‫במדרגות העץ ונקישה בדלת‪ .‬אימא מיהרה‬
   ‫לנגב את ידיה בסינר ופתחה את הדלת‪.‬‬            ‫לב לכן אני איתו כל הזמן ואנחנו בלתי נפרדים‪.‬‬

 ‫בפתח עמד אדם שמן‪ ,‬לבוש בחליפה‬
 ‫שחורה‪ ,‬קירח ומיוזע‪ .‬הוא מחפש את רחל‬
 ‫ברמן‪ .‬אימא נבוכה כי זה שם נעוריה‪ .‬האם‬
 ‫זה לוליק? הם לא נפגשו סיום הלימודים‬
 ‫והוא לא זיהה אותה וחשב שהיא עובדת‪-‬‬

                                    ‫ניקיון‪.‬‬

 ‫לוליק בא מאמריקה לביקור משפחתי‬
 ‫בארץ‪ .‬אימא הכניסה אותו הביתה ומזגה לו‬
 ‫משקה אשכוליות מהבקבוק שעל השולחן‪.‬‬
 ‫הוא לגם והניח מיד את הכוס על השולחן‪.‬‬
 ‫הם שוחחו מעט‪ ,‬העלו זיכרונות והוא נפרד‬

                            ‫לשלום והלך‪.‬‬

 ‫אימא מיהרה לגמור את הניקיונות‪,‬‬
 ‫התקלחה‪ ,‬החליפה בגדים וכשאבא בא‬
 ‫חיבקה ונשקה לו ואמרה שהיא אוהבת‬
 ‫אותו‪ .‬מזגה לו מיץ מהבקבוק שעל השולחן‪.‬‬

 ‫אבא לגם מהמיץ וירק‪ .‬זה היה מיץ לימון‬
 ‫מרוכז‪ .‬אמא פרצה בצחוק ואבא אחריה‬
 ‫ואמרה‪“ :‬החמוץ הזה התאים ללוליק ולך ‪-‬‬

                                 ‫נשיקה”‪.‬‬

‫‪  23‬מעת לעט‬
   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28