Page 15 - 13322
P. 15

‫חדווה ואני‬
                   ‫רותי אלעזר הבית בכ”ס‬

‫בעצמי ועשיתי חיל בתפקידים בכירים‪ .‬והקשר נימשך‪.‬‬      ‫בשנת ‪ 1948‬בתום המלחמה‪ ,‬עלינו משפחתי ואני‬
‫בסיום הצבא חדווה עברה לעבוד במכון וייצמן‪ ,‬שם‬        ‫לארץ ואני בת ‪ .16‬שבועיים לאחר מכן מצאתי‬
                                                    ‫עבודה באופטיקה‪ ,‬מקצוע אותו הספקתי ללמוד‬
    ‫הכירה פיזיקאי אמריקאי ונסעה עימו לארה”ב‪.‬‬
‫במרוצת הזמן‪ ,‬הכרתי את מי שהפך להיות בעלי‪,‬‬                                              ‫עוד בבולגריה‪.‬‬
‫איש צבא קבע שהשתחרר בדרגת סא”ל‪ .‬כעבור כמה‬
‫שנים נשלחנו לבולגריה בעלי בתפקיד קונסול ואני‬        ‫ביום הראשון ללכתי לעבודה‪ ,‬הכרתי בתחנת‬
‫מוניתי למזכירתו של השגריר‪ .‬שם גם נולדו שני ילדי‪.‬‬    ‫האוטובוס נערה ישראלית בשם חדוה‪ ,‬שנסעה לבית‬
‫למרות השתנות העיתים‪ ,‬הקשר עם חדווה נימשך‬            ‫הספר כבכל יום‪ .‬עלינו לאוטובוס והתחלנו לדבר‬
‫והיא נהגה לשלוח לילדי חבילות בגדים מאמריקה!‬         ‫בשפת הידיים ומצאנו חן אחת בעיני השנייה‪ .‬חדוה‪,‬‬
                                                    ‫שבאה מבית ישראלי שורשי‪ ,‬החליטה לאמץ אותי‬
                                     ‫איזו שמחה!‬
‫בערך באותה תקופה בה חזרנו מהשליחות מבולגריה‪,‬‬                                         ‫העולה החדשה‪.‬‬
‫גם חדווה חזרה מארה”ב‪ .‬הגורל רצה שהיא תגדל‬
                                                    ‫מידי יום אחרי הלימודים שלה והעבודה שלי נפגשנו‬
              ‫את שלושת ילדיה בגפה‪ ,‬כאן בארץ‪.‬‬                                ‫והיא לימדה אותי עברית‪.‬‬
‫היום אני גרה בבית בכפר סבא וחדווה בתל אביב‬
‫והקשר ביננו יומיומי‪ ,‬חזק ואיתן‪ .‬כל מה שאינני מעיזה‬  ‫לאט לאט חדוה צרפה אותי לחבריה והזמינה אותי‬
 ‫לספר לאיש אני מספרת ומתייעצת איתה‪ ,‬ולהפך‪.‬‬          ‫למסיבות יום שישי‪ .‬זכורה לי הפעם הראשונה‬
‫ביום הולדתי ה‪ ,90 -‬ילדי ונכדי ערכו לי מסיבת הפתעה‬   ‫כשחזרתי הביתה ממררת בבכי‪ -‬צחקו עלי בגלל‬
‫מפוארת‪ ,‬כמובן שחדווה היגיעה ואני התרגשתי לראות‬
                                                                      ‫העגילים וגרבי הניילון שגרבתי‪.‬‬
                                           ‫אותה‪.‬‬
                                                    ‫למסיבת סיום קורס מכי”ם של אחיה‪ ,‬כבר הלכתי‬
 ‫“אני פותחת אלבום‬                                   ‫אחרת‪ .‬זו הפעם הראשונה שהורי הירשו לי לחזור‬
‫מאותו ארוע ומסתכלת‬                                  ‫הביתה אחרי ‪ 11‬בלילה‪ .‬במשפחה שבאה מתרבות‬
                                                    ‫קומוניסטית‪ ,‬לא נשמע כדבר הזה‪ ,‬אך הם למדו‬
   ‫על התמונה של‬
‫החברה הכי טובה שלי‪.‬‬                                                 ‫שאפשר לסמוך על חדווה חברתי‪.‬‬

 ‫‘קצת הזדקנו’‪ ,‬אבל‬                                  ‫לצבא התגייסנו באותו יום ועם מספרים אישיים‬
‫החברות נשארה כמו‬                                    ‫עוקבים‪ .‬שלחו אותנו לטירונות במחנה ‪ 80-‬המחזור‬
‫שהייתה מאז שהכרנו‬
                                                                                  ‫הראשון של הנח”ל‪.‬‬
    ‫בשנת ‪1948‬״‬
                                                    ‫חדוה החליטה בשביל שתינו שכדאי להגיש בקשה‬
                                                    ‫להתקבל לקורס מוכמיות (רד”ר) בחיל אוויר‪ .‬התקבלנו‪,‬‬

                                                        ‫ועם תום הקורס נשלחה כל אחת למחנה אחר‪.‬‬

                                                    ‫הקשר נמשך בהתכתבות‪ .‬את מכתבי החזירה לי‬
                                                             ‫חדוה עם תיקון השגיאות בעיפרון אדום!‬

                                                                 ‫כמובן שהמשכנו להיפגש בחופשות‪.‬‬

                                                    ‫כשהשתחררתי חיפשתי מקום עבודה‪ .‬חששתי שעם‬
                                                    ‫העברית הקלוקלת שלי אמצא עבודה רק כפועלת‬
                                                    ‫בבית חרושת‪ .‬חדוה כתבה עבורי את קורות חיים‬
                                                    ‫ובזכותה התקבלתי למשרד הבריאות‪ .‬הייתה זו‬
                                                    ‫נקודת מפנה בחיים שלי‪ .‬חזרו לי הביטחון והאמונה‬

‫‪  15‬מעת לעט‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20