Page 15 - 13322
P. 15
חדווה ואני
רותי אלעזר הבית בכ”ס
בעצמי ועשיתי חיל בתפקידים בכירים .והקשר נימשך. בשנת 1948בתום המלחמה ,עלינו משפחתי ואני
בסיום הצבא חדווה עברה לעבוד במכון וייצמן ,שם לארץ ואני בת .16שבועיים לאחר מכן מצאתי
עבודה באופטיקה ,מקצוע אותו הספקתי ללמוד
הכירה פיזיקאי אמריקאי ונסעה עימו לארה”ב.
במרוצת הזמן ,הכרתי את מי שהפך להיות בעלי, עוד בבולגריה.
איש צבא קבע שהשתחרר בדרגת סא”ל .כעבור כמה
שנים נשלחנו לבולגריה בעלי בתפקיד קונסול ואני ביום הראשון ללכתי לעבודה ,הכרתי בתחנת
מוניתי למזכירתו של השגריר .שם גם נולדו שני ילדי. האוטובוס נערה ישראלית בשם חדוה ,שנסעה לבית
למרות השתנות העיתים ,הקשר עם חדווה נימשך הספר כבכל יום .עלינו לאוטובוס והתחלנו לדבר
והיא נהגה לשלוח לילדי חבילות בגדים מאמריקה! בשפת הידיים ומצאנו חן אחת בעיני השנייה .חדוה,
שבאה מבית ישראלי שורשי ,החליטה לאמץ אותי
איזו שמחה!
בערך באותה תקופה בה חזרנו מהשליחות מבולגריה, העולה החדשה.
גם חדווה חזרה מארה”ב .הגורל רצה שהיא תגדל
מידי יום אחרי הלימודים שלה והעבודה שלי נפגשנו
את שלושת ילדיה בגפה ,כאן בארץ. והיא לימדה אותי עברית.
היום אני גרה בבית בכפר סבא וחדווה בתל אביב
והקשר ביננו יומיומי ,חזק ואיתן .כל מה שאינני מעיזה לאט לאט חדוה צרפה אותי לחבריה והזמינה אותי
לספר לאיש אני מספרת ומתייעצת איתה ,ולהפך. למסיבות יום שישי .זכורה לי הפעם הראשונה
ביום הולדתי ה ,90 -ילדי ונכדי ערכו לי מסיבת הפתעה כשחזרתי הביתה ממררת בבכי -צחקו עלי בגלל
מפוארת ,כמובן שחדווה היגיעה ואני התרגשתי לראות
העגילים וגרבי הניילון שגרבתי.
אותה.
למסיבת סיום קורס מכי”ם של אחיה ,כבר הלכתי
“אני פותחת אלבום אחרת .זו הפעם הראשונה שהורי הירשו לי לחזור
מאותו ארוע ומסתכלת הביתה אחרי 11בלילה .במשפחה שבאה מתרבות
קומוניסטית ,לא נשמע כדבר הזה ,אך הם למדו
על התמונה של
החברה הכי טובה שלי. שאפשר לסמוך על חדווה חברתי.
‘קצת הזדקנו’ ,אבל לצבא התגייסנו באותו יום ועם מספרים אישיים
החברות נשארה כמו עוקבים .שלחו אותנו לטירונות במחנה 80-המחזור
שהייתה מאז שהכרנו
הראשון של הנח”ל.
בשנת 1948״
חדוה החליטה בשביל שתינו שכדאי להגיש בקשה
להתקבל לקורס מוכמיות (רד”ר) בחיל אוויר .התקבלנו,
ועם תום הקורס נשלחה כל אחת למחנה אחר.
הקשר נמשך בהתכתבות .את מכתבי החזירה לי
חדוה עם תיקון השגיאות בעיפרון אדום!
כמובן שהמשכנו להיפגש בחופשות.
כשהשתחררתי חיפשתי מקום עבודה .חששתי שעם
העברית הקלוקלת שלי אמצא עבודה רק כפועלת
בבית חרושת .חדוה כתבה עבורי את קורות חיים
ובזכותה התקבלתי למשרד הבריאות .הייתה זו
נקודת מפנה בחיים שלי .חזרו לי הביטחון והאמונה
15מעת לעט