Page 5 - 13322
P. 5
ְמאוֹר ַה ָּפ ִנים ְו ַה ְּצחוֹק טפש-עשרה
אלדה יתיר הבית בכפר סבא
רותי שנהר ,הבית בנורדיה
בתחילת שנת ,1957עדיין בשרות החובה שלי בצה”ל,
ֵיׁש ָחמ ּוץ ְוֵיׁש ָמתוֹק - ליקטתי -לגמרי לא בתפקיד ,אבל בשקידה לא
ֵמ ֶהם לֹא ִנ ָּתן ַלֲחמֹק. אופיינית ְּ -פָר ֵטי מידע על בחור מסוים .ידעתי שמגוריו
ֵיׁש ַּגם ַמר ְוַגם ָמל ּו ַח - האזרחיים בכפר סבאֲ .ח ֶב ְר ִּתי הכפר-סבאית ,חוה
ָּד ָבר ַה ּיוֹם ְּכ ָבר לֹא ָּבט ּו ַח. כגן ,הכירה אותו והציעה להראות לי את ביתו .לראות
ּו ְכ ֶׁש ַה ִּז ָּכרוֹן ַמ ְת ִחיל ַּגם ה ּוא בעי ַניי את הבית שצמח בו מ ַי ְנקּות עד ַּב ֲחרּות ? אסור
ְל ַאט ִל ְברֹ ַח - להחמיץ !
ֶא ְפ ָׁשר ִ -ח ּי ּו ְך ִעם ְק ִרי ָצה, הלכנו ,אפואְ ,ש ֵתינו ברחוב טשרניחובסקי ,פנינו
ימינה ברחוב בן-יהודה ,ובצד שמאל של הדרך
ַלֲח ֵב ָרה ִל ְׁשלֹ ַח. הצביעה חוה על חצר גדולה ,גדורה בחוטי תיל.
ֵיׁש ַּגם ֲח ֵב ִריםִ ,א ָּתם ִנ ָּתן ִל ְשׂמֹ ַח -
“זה כאן” אמרה.
ֶאת ַה ֵּלב ִ -ל ְפ ּתֹ ַח - והוא היה שם .מעבר לגדר .ראיתי זוג מגפי עבודה
ָל ַד ַעת ִל ְסלֹ ַח - גסים נטועים בערימה של זבל עופות .מן המגפיים
ְו ַדף ָח ָדׁש ִל ְפ ּתֹ ַח. היתמר עלם עדין למראה -פניו באור-צל שבין לולי
עופות ועצי פרי אחדים -עסוק באיזו עבודת משק
ַא ְךָ ,חׁש ּוב ִמ ּכֹל ! ְולֹא ִל ְׁש ּכֹ ַח ! שלא עמדתי על טיבּה .נדמה לי ששמעתי את חוה
ֶאת ְמאוֹר ַה ָּפ ִניםַ ,ה ִח ּי ּו ְך ְו ַה ְּצחוֹק אומרת לו משהו -כדרך ַמָּכרים .לא קלטתי מה
אוֹ ָתם ִ -ל ְׁשמֹר ִּב ְמלוֹא ַה ּכוֹ ַח!... נאמר; הייתי מרוכזת כולי במראה המופלא .רציתי
5מעת לעט להיות רואה ואינה נראית.
פתאום שמעתי אותו אומר ְּברֹוְך את המשפט רב-
הקסםֵ “ :היי ,בוא הנהְ ,נ ֵב ָלה קטן ,לאן אתה רץ ?”.
ראיתי פרגי קטן בורח בריצה בהולה ,מהדס ומקפץ
על רגבי הזבל .ואת אביר חלומותיי ראיתי ,גוחן
ומרים בעדינות את האפרוח המרדןִ .ה ְת ַגּלּות !!
הסתלקתי משם בלי ִמָּלה .היה עלי ְל ַעֵּבד ֵּבי ִני ְל ֵבי ִני
את ההארה שחוויתי.
ִיָּס ַלח לי :אז הייתי עדיין בתוְך הטיפש-עשרה.
מאז חלפו ּכ ִששים וארבע שנים.
שנינו בדירתנו ,צופים בסרט-טבע .אני מתבוננת
בצדודית הזקנה-הנאה של אישי ,והיא מוארת
ַּב ִחּיּוך הענוג ההואַ ,הָּשמּור ְלגורים חמודים ולעוללים
חכמיםּ .ומערפילי האתמול שוב עו ָלה בזיכרוני
האמירה הבלתי נשכחת ההיא :״ ֵהיי ּבֹו ֵאנה ְנ ֵב ָלה
ָק ָטןְ ,ל ָאן ַא ָּתה ָרץ?״
ואני ,הישישה ,נרגשת כמו אזִ .יָּס ַלח לי? אמנם ָז ַק ְנ ִ ּתי
והוטעיתי לחשוב שגם הוספתי ח ְכמה ,אבל -מתברר
שהטיפש-עשרה עדיין בתוכי ...לאושרי.
