Page 9 - 13322
P. 9

‫אהבה ראשונה‬
                    ‫צביה ווינשטיין הבית ברמת השרון‬

 ‫אביבי מאכזיב היו בעיניי מראשוני ה׳היפים׳ בארץ‪.‬‬     ‫אושרק’ה הופיע לראשונה בחיי‪ ,‬חרוט בזיכרוני רכוב‬
                                                    ‫על סוס בדרכי העפר של קיבוץ הגושרים‪ ,‬במסגרת‬
‫בתחילה נבהלתי מחיזוריו העקשניים‪ ,‬אבל הוא‬            ‫מחנה עבודה של “הנוער העובד והלומד” בקיץ ‪.1951‬‬
‫מצא את נקודות התורפה שלי‪ :‬מרקסיזם‪ ,‬לניניזם‪,‬‬         ‫הקיבוץ עלה זה עתה לקרקע וצורפו אליו שתי קבוצות‪:‬‬
‫סוציאליזם ומהפכנות‪ ,‬נושאים שכבשו את ליבי ואת‬
‫מוחי‪ .‬ווכחנית הייתי כבר מילדותי‪ .‬כך בהרבה מילים‬         ‫אחת מרמת גן ואחת מגבעתיים ‪ -‬בורוכוב דאז‪.‬‬
‫החל להתקרב אליי לאיטו‪ .‬כששבנו הביתה‪ ,‬אושרק’ה‬
‫לא הרפה‪ .‬אני גרתי ברמת גן והוא במרחק נסיעת‬          ‫פעם‪ ,‬לא מזמן‪ ,‬הייתה פה מלחמה‪ .‬אנשים אחרים גרו‪,‬‬
‫אופניים קצרה‪ .‬הוא היה בא כמעט ערב ערב‪ ,‬שורק את‬      ‫אך הם אינם‪ .‬נשארו הבוסתנים נוטפי הפרי שהבשילו‬
‫שריקתנו “שדות שבעמק” ואני הייתי יורדת להיפגש‬        ‫עם הקיץ‪ .‬התאנים‪ ,‬הענבים‪ ,‬האגוזים והסברס‪ .‬המים‬
                                                    ‫הקרירים שמפכים בין הדן והבניאס‪ .‬ואנחנו‪ ,‬חבורה‬
                              ‫עימו‪ ,‬לדבר ולטייל‪.‬‬    ‫קטנה של נערים ונערות עוסקים בסיקול‪ ,‬כמו בהרבה‬
                                                    ‫מחנות עבודה באותם הימים ‪ -‬להכשיר את הקרקע‪.‬‬
‫הוריי‪ ,‬ובעיקר אבי‪ ,‬לא אהבו את המחזר הצעיר‪ ,‬אך‬
‫אני לא וויתרתי‪ .‬כף יד נצמדת ליד‪ ...‬מגע גוף בגוף‪...‬‬  ‫חודש ימים‪ ,‬רחוקה מבית הורי‪ ,‬לבדי‪ ,‬עם חברים בני‬
‫שייט לירקון לאור הירח‪ ...‬חוזרים מערבי התנועה‪,‬‬       ‫גילי ועם רותי חברתי מהתיכון‪ .‬כמו מתוך חלום אני‬
‫עומדים על מדרכת הרחוב שליד בית הורי ומדברים‬         ‫רואה אותו רוכב על סוס בשבילי הקיבוץ‪ .‬דמות זקופה‪,‬‬
                                                    ‫גאה‪ ,‬בהיר שיער וכחול עיניים‪ ,‬חיוך מצית את עיניו‪.‬‬
                                  ‫עד סוף הלילה‪.‬‬     ‫שייך ואינו שייך‪ ,‬נער לעצמו‪ ,‬מתבדל‪ .‬חבריו לקבוצה‬
                                                    ‫העריכו אותו אך לא אהבו‪ .‬בגיל ‪ 17‬עזב אושרק’ה את‬
‫כשנתיים נמשכה האהבה הזאת שהייתה ברובה‬               ‫בית הוריו בגבעתיים ועבר להתגורר באחד הבתים‬
                         ‫אפלטונית ואז נסתיימה‪.‬‬      ‫הנטושים של כפר אונו הערבית‪ .‬הוא גם נטש את‬
                                                    ‫התיכון‪ ,‬מה שלא מנע ממנו להפוך ברבות הימים‬
                        ‫“ולא היה בינינו אלא זוהר‬
                    ‫עניו של השכמה ברחוב כפרי‬                                    ‫לד”ר לביולוגיה ימית‪.‬‬

                        ‫ולבלובו של גן בטרם פרי‬      ‫הוא החל לחזר אחרי‪ ,‬תמימה ומודרת מאורחות אהבה‪.‬‬
      ‫בלובן תפרחתו יפת התואר” (לאה גולדברג)‬         ‫במרדנותו הקדים אושרק’ה את בני גילו‪ .‬הוא ואלי‬

‫יש בזיכרון הזה מין מתיקות שלא נעלמה גם אם‬
                  ‫בסופו של דבר נחמצה האהבה‪.‬‬

‫‪ 9‬מעת לעט‬
   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14