Page 113 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 113
סלסט
יומיים לאחר שנתנה לבנג'י את המספר הישיר שלה בגן החיות ,הוא
מתקשר — לא כדי לקשר בינה לבין החבר שרוצה או לא רוצה לקחת
קבוצות של מנכ"לים מארצות זרות לגן החיות ,אלא כדי להזמין אותה
לארוחת ערב .הוא רוצה לקחת אותה לחדר התה הרוסי ביום שישי
בערב.
"המקום שופץ מאז שנות השמונים ",הוא אומר" .הוא אמור להיות
ממש מפואר עכשיו .את אוהבת קוויאר?"
"הממ "...אומרת סלסט .היא לא אכלה קוויאר מעולם ,לא רק
מפני שזה יקר ,אלא גם כי היא ראתה שקים של ביצי דגים צפים במי
אקווריום ו ...לא ,תודה.
"או שנלך לאיסט וילג' ונאכל במדאם ו ּו? זו מסעדה וייטנאמית.
את מעדיפה אוכל וייטנאמי?"
סלסט כמעט מנתקת את השיחה .היא נוזפת בעצמה על שנתנה
לבחור הזה את מספר הטלפון שלה .הוא חייזר מבחינתה — בעצם,
סביר יותר שהיא החייזרית .הוא רגיל לנשים יפהפיות ומתוחכמות
כמו ג'ולס ,שבתור ילדה בטח קיבלה קוויאר בתיק האוכל שלה .שכר
הדירה של סלסט ברחוב מאה מזרח הוא קצת מעבר ליכולתה ,אז
היא כמעט לא אוכלת בחוץ .מדי פעם היא נפגשת עם מריט לבראנץ'
או לארוחת ערב .לעתים קרובות ,אם מצלמים את מריט אוכלת
במסעדה או אם היא מפרסמת תמונות של האוכל באינטרנט תחת
ההשטאג ,eatingfortheinsta#הארוחה ניתנת לה בחינם .אבל בדרך
כלל סלסט אוכלת בערב סלט מוכן מהסופרמרקט השכונתי או מנה
מהקפטריה של גן החיות ,וכן ,סלסט יודעת עד כמה זה פתטי ,אבל
רק מפני שמריט אמרה לה.
"אוכל וייטנאמי נשמע נהדר!" אומרת סלסט בניסיון להישמע
נלהבת ככל יכולתה לגבי מטבח שהיא לא יודעת דבר וחצי דבר לגביו.
