Page 108 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 108
108אלין הילדרברנד|
קולו של ברוס מתחיל להיסדק ,וגריר רואה דמעות נוצצות בעיניו
ומבינה שהוא משתמש בנאום כדי לחלוק כבוד לאשתו .זה מקסים.
קארן ראויה לזה ולהרבה מעבר לזה .היא ראויה לתרופה או לניסוי
קליני חדשני שישיג לה הפוגה של עשר שנים ,או אפילו חמש —
לפחות שתזכה לראות את נכדיה העתידיים .סלסט גילתה לגריר שהיא
תורמת מאה דולר מכל משכורת שלה לקרן המחקר בתחום סרטן השד,
ללא ידיעתם של ברוס וקארן .זה נגע כל כך ללבה של גריר ,שבאותו
ערב ממש היא ישבה לשולחן העבודה שלה וכתבה לארגון צ'ק על
סך 25,000דולר בלי לספר לסלסט או לבנג'י או אפילו לטאג .מעשי
הצדקה המשמעותיים ביותר ,מאמינה גריר ,נעשים בסתר .אבל היא
רצתה מאוד לצרף לצ'ק פתק בזו הלשון :בבקשה תשתמשו בכסף הזה
כדי לרפא את קארן אוטיס.
ברוס מכחכח בגרונו ,מתעשת ואומר" ,ואז ,לפני עשרים ושמונה
שנים נולדה לנו תינוקת .ותאמינו לי ,שום דבר — שום דבר בעולם לא
מכין אותך לעוצמת האהבה שאתה מרגיש כלפי הילד שלך .מסכימים
איתי?"
קריאות תמיכה נשמעות מהקהל .גריר חשה הזדהות־מה .היא
אהבה את הילדים שלה .אוהבת אותם .אבל זה אחרת כשהם קטנים,
כמובן.
"ואיכשהו התמזל מזלנו וזכינו בילדה יפה וחכמה ונחמדה כזאת.
היא קיבלה מאה בכל מבחני ה ִאיות .היא הייתה אוספת עכבישים
ומוציאה אותם החוצה במקום למעוך אותם בנעל ,וכל הזמן הייתה
חופרת בחצר ומחפשת נחשים וסלמנדרות ואז מכניסה אותם
לקופסאות נעליים עם דשא וכלים קטנים למי שתייה .היא אף פעם לא
התביישה ברקע שלה או במשפחה שלה ,אף על פי שאנחנו והעיירה
פורקס טאונשיפ בפנסילבניה כבר מזמן קטנים עליה ".ברוס מרים את
כוסו" .ולך ,בנג'מין וינבורי ,אני אומר מכל הלב :בבקשה תשמור על
הילדה הקטנה שלנו .היא האוצר שלנו ,התקווה ,האור והחום שלנו.
היא המורשת שלנו .לחייכם ולחיי חייכם המשותפים".
גריר מוחה דמעה מזווית עינה במפית .היא לא נוטה לרגשנות,
אבל נאום כזה ירעיד את מיתרי לבו של כל אדם.
