Page 107 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 107
הזוג המושלם |107
"תעשה את זה זריז זריז ",אומרת גריר בניסיון לשמור על טון
שובב .עיניה נורות לעבר צדו הנגדי של האוהל ,שם יושבת פדרלי.
גריר מיקמה אותה בבידוד חברתי ,בקרב חבריו לעבודה של טאג,
ובהם פיטר וואלס המייגע .אם פדרלי תצא החוצה בעקבות טאג ,גריר
תדע שאין שום שיחת טלפון עם ארני.
אבל פדרלי נשארת במקומה; נראה שהיא אפילו לא מבחינה
שטאג עזב .בעצם היא כן מבחינה .עיניה עוקבות אחריו .הבעת פניה
משדרת ערגה ,לפחות כך נדמה לגריר ,אבל אחרי כל כך הרבה כוסות
שמפניה אולי אין לסמוך על כושר השיפוט שלה .ואולם פדרלי לא
משה ממקומה .היא רק מעמיסה חמאה על פרוסת לחם תירס ותוחבת
אותה לפיה .גריר דוחפת את הצלחת שלה ממנה והלאה.
ברוס אוטיס פועל לרוחה של גריר ,אם כי לא על פי לוח הזמנים
שלה .הוא קם ממקומו ומקיש על כוס המים שלו בכפית.
"גבירותיי ורבותיי ,אני ברוס אוטיס ,אבי הכלה ",הוא אומר" .אני
רוצה לומר כמה מילים".
רחש עובר בקהל; הלהקה מפסיקה לנגן ,וכולם משתתקים .גריר
אסירת תודה .היא לא יודעת כמה ניסיון יש למר אוטיס בדיבור בפני
קהל בהיקף כזה ,אבל זה תמיד קל יותר כשכולם מתנהגים כיאות.
"כשפגשתי את אשתי קארן ,חשבתי שאני הגבר הכי בר־מזל
בעולם .בעצם נער ,לא גבר ,כי כשפגשתי אותה הייתי רק בן שבע־
עשרה .אבל ידעתי שאני אוהב אותה .יכולתי לראות את עצמי מזדקן
איתה .וזה בדיוק מה שעשינו".
רחשי צחוק קלים.
"ואני יודע שאני מדבר גם בשם קארן ,כשאני אומר שהאהבה
בינינו הייתה כל כך עצומה ,שבמשך כמה שנים אף אחד מאיתנו לא
רצה ילדים .נהנינו כל כך לחיות רק שנינו יחד .עבדתי כל השבוע,
וקרן האור שלי בכל יום בשעה חמש הייתה ה ֲחזרה הביתה לאישה
היפהפייה והנפלאה שלי .בשבתות היינו עושים סידורים ,הולכים
לדואר לשלוח חבילות ולבדוק את תא הדואר שלנו ,והתור תמיד היה
ארוך במיוחד אז ,אבל אתם יודעים מה? זה לא הפריע לי .יכולתי
לחכות שעה בתור .יכולתי לחכות כל היום ...כי הייתי עם קארן".
