Page 232 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 232

‫‪ 232‬אלין הילדרברנד|‬

‫שאין לה כאן שום קרובי משפחה שיכולים לפעול לטובתה‪ .‬זה‬
‫אומר שאני — ואת — צריכים לגלות מה קרה‪ .‬את מבינה את כובד‬

                                           ‫האחריות הזאת‪ ,‬סלסט?"‬
‫"היא התמודדה עם‪ ...‬פרידה קשה‪ ",‬אומרת סלסט‪" .‬מגבר נשוי‪.‬‬

                                                 ‫היא הייתה הרוסה‪".‬‬
                                              ‫ניק מהנהן‪ .‬ומחכה‪.‬‬
‫"אמרתי לה לגמור איתו‪ .‬כשגיליתי את זה‪ ,‬רק לפני כמה שבועות‪,‬‬
‫אמרתי לה לגמור איתו‪ ,‬והיא אמרה שתעשה את זה‪ ,‬אבל לא עשתה‬
                                        ‫את זה‪ .‬ואז הוא גמר איתה‪".‬‬

                                                  ‫"הגבר הנשוי?"‬
                          ‫"כן‪ ",‬אומרת סלסט‪" .‬ולכן היא בכתה‪".‬‬
‫ניק כותב בפנקסו‪ :‬גבר נשוי‪ .‬ואז הוא סוקר את שאר ההערות‬
‫שכתב לעצמו וחושב על הטלפון הסלולרי של מריט‪ .‬היא הייתה‬
‫בעיצומה של פרידה אבל לא היו שום שיחות יוצאות או נכנסות‪,‬‬
‫וגם לא הודעות‪ .‬מלבד ההודעה ההיא מרובי‪ ,‬שבה הוא איחל לה "יום‬
                       ‫עצמאות שמח באיחור" וקיווה ששלומה טוב‪.‬‬

                             ‫"לגבר הנשוי קוראים במקרה רובי?"‬
             ‫עיניה של סלסט נפערות‪" .‬איך אתה יודע על רובי?"‬

                 ‫"אני בלש‪ ",‬אומר ניק‪" .‬רובי הוא הגבר הנשוי?"‬
‫"לא‪ ",‬אומרת סלסט‪" .‬רובי הוא‪ ...‬היה‪ ...‬לא יודעת‪ ,‬ידיד שלה‪.‬‬

                                    ‫חבר מפעם‪ ,‬אבל היום כבר לא‪".‬‬
‫"סלסט‪ ,‬הגבר הנשוי שמריט הייתה בקשר איתו היה במסיבה‬

                                                           ‫אתמול?"‬
                     ‫ראשה נע ניע קל‪ .‬תנועה כמעט לא רצונית‪.‬‬

                                                ‫"זה היה הנהון?"‬
             ‫"זה טאג‪ ",‬לוחשת סלסט‪" .‬טאג וינבורי‪ ,‬ה ָחם שלי‪".‬‬

                                                ‫בום‪ ,‬חושב ניק‪.‬‬
‫ברגע שהשם יוצא‪ ,‬כל היתר נשפך החוצה כאילו מישהו חלץ את‬

                                                              ‫הפקק‪.‬‬
‫מערכת היחסים של מריט וטאג התחילה לפני חודשיים‪ ,‬בסוף‬
‫שבוע הרווקות של סלסט‪ .‬הם התראו בעיר‪ ,‬סלסט לא בטוחה איפה‬
   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237