Page 42 - SHOSH
P. 42
| ÁÏאהלים-אוי לאותה בושה
J w
˘Èחידוש בילקוט שמעוני פ' בהעלתך ]רמז תשל"ז[ שמשה
רבינו עשה עוד משכן חוץ מהמשכן לעבודה ,עשה משכן
הדומה לו לדברות )פירוש שה' ידבר אתו שם( וגם שם היו הלוים
שומרים וכמדת הפנימי כך הי' מדת החיצון והשבעים זקנים
עמדו סביבות האהל של הדברות עיי"ש.
J w
‡ Ìיעשה איש דבר כיעור ויתבייש עליו מבני אדם לשנה
או לשנתיים ,ואז ישכח הדבר וילך הבושה מעליו .וגם כי לא
ישכח מלבו ,יהי' הדבר ישן נושן והוסרה קצת הבושה ,כי טבע
השכחה שבגוף מתערב עם טבע הנפש ואינו יכול להתגבר עליו
לשכוח הדבר לגמרי ,אבל עכ"פ יתגבר עליו להתיישן הדבר
שהוא קצת השכחה שמסיר רוב הבושה.
‡ Íבהיות הנפש לבדה אין שכחה לפני' ,כי כולה ברה
וזכה ,ואין שום טבע מהגשמים בתוכה .וכשמתביישת לפני
ממ"ה הקב"ה ,לעולם ולעולמי עד תעמוד בבושה כאותה שעה
שהיתה עומדת לפניו וכמו הפעם ההוא תעמוד מבויישת
לעולם .וזה שאמרו רז"ל ‡‰˙Â‡Ï ‰Ï ȇ ‰˘Â ‰˙Â‡Ï ‰Ï ÈÂ
,‰ÓÈÏÎלכן המעלה על לבו דברים אלו לא יבא לידי עבירה.
וזה מ"ש עקביא בן מהללאל :דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין
וחשבון ,ואין אתה בא לידי עבירה) .רבינו יונה אבות פ"ג מ"א(.
