Page 11 - 1322
P. 11
כליא ברק | 11
"יאללה ,בואי נלך למצוא את אמא ",הוא אמר.
הוא הניח שטר של מאה מתחת לכלי עם שקיות הסוכר ,ועם לילי
בידיים והתיק של יסמין על הכתף התחיל ללכת לפיצוצייה ,שבה היתה
אשתו קונה סיגריה בשני־שקל כדי להרגיש שכונה .האזעקה הראשונה
תפסה אותם בדרך .נהמה עמוקה שבקעה מהשאול .קו שמונה־עשרה
נעצר לידם ואחריו כמה מכוניות .האנשים פלטו את עצמם החוצה,
ומכיוון שלא זכרו אם הם אמורים להשתופף או לשכב עם הידיים על
הראש ,ביצעו ליתר ביטחון שילוב של השניים .אישה צעירה חילצה
תינוקת מהסלקל ורצה לבניין הסמוך .אישה מבוגרת פתחה לה את
דלת הבניין .דודי רץ פנימה בעקבותיהן למטה אל המקלט.
"בני זונות ,בני אלף ,שיישרפו בגיהינום ",סינן ברגש בחור מיוזע.
"אה ,כי עזה זה לא הגיהינום ",ענתה לו בחורה בבגדי פילאטיס.
"ואם אותך היו מפגיזים מהאוויר שבוע?"
הוא הספיק להגיד רק" ,יה חתיכת יפת־נפש ",כשאנגלוסקסית עם
תאומים בני שלוש קטעה אותו ,וביקשה באנגלית שיפסיקו לדבר על
הפצצות ,כי לבנים שלה יהיו סיוטים בלילה .המיוזע ליכסן מבט עוין.
אבל פילאטיס כבר הסתכלה בהפגנתיות לעבר ערימת כיסאות כתר
פלסטיק ושני זוגות אופניים ,שהיו מאוחסנים שם בין המלחמות.
"אבא ,למה הלכנו אל פה?" שאלה לילי .התאומים של
האנגלוסקסית חזרו מיד על השאלה ,אבל לדודי לא היתה תשובה
טובה בשלוף .הוא שיפשף לעצמו בכוח את קו הלסת הלוך ושוב והריץ
בראשו את כל השיחות שלו עם יסמין מהיומיים האחרונים וגם את
הריב הגדול .המקלט הריח כמו המלתחות של אולם הספורט ביסודי;
זיעת קיץ ,מזרנים מעופשים ופחד גולמי .האמא הטרייה בכתה בלי
קול ,וכולם חיכו לשמוע מה קורה בחוץ .נפילה? יירוט? הרינגטון של
דודי הקפיץ אותם .השם "יסמין כפרה" הופיע על הצג ודודי הרגיש
את ההקלה משחררת לו את הלסת והחזה.
"מאמי ,איפה את?" הוא לחש לתוך הטלפון.
יסמין לא ענתה.
"מאמי .יסמיני .יסמין".
