Page 159 - 1322
P. 159

‫כליא ברק | ‪159‬‬

                             ‫"לא משקרת‪ .‬יסמין היתה בהיריון‪".‬‬
‫היא ראתה אותו מכווץ אגרופים‪ .‬היא ראתה שהוא רוצה לשבור‬
‫מישהו‪ ,‬לא משנה מי‪ .‬הוא שיחרר נשיפה ארוכה ושיפשף את את‬

                               ‫הסנטר הלוך וחזור‪" .‬מה עוד גילית?"‬
‫"לא הרבה‪ .‬שהיא ניתקה קשר בפתאומיות עם מי שהיתה החברה‬
‫הטובה שלה בצבא‪ ,‬בערך בין הסיפור עם רון ליפמן לנסיעה לפריז‪"...‬‬

                                             ‫"מי זה רון ליפמן?"‬
                                         ‫"אתה באמת לא יודע?"‬
                       ‫"מזי‪ ,‬אל תעצבני אותי‪ .‬מי זה רון ליפמן?"‬
                        ‫"איזה אחד שמר שכטר ניסה לשדך לה‪".‬‬
                               ‫"ומי זאת החברה הזאת מהצבא?"‬
            ‫"בחורה בשם עלמה‪ .‬היפית‪ .‬שירתה איתה ועם ארי‪".‬‬
       ‫דודי הרכין ראש‪ .‬היד שלו עלתה מהסנטר למצח ולרקות‪.‬‬
                             ‫"אולי נשתה משהו? יש לך משהו?"‬
‫הוא הינהן‪ ,‬קם ופתח בקיר עוד דלת שמאחוריה היה בר קטן‬
‫מתוחזק‪ ,‬ומזג לשניהם‪ .‬מזי לא הבינה הרבה בוויסקי‪ ,‬אבל היא זיהתה‬
‫ויסקי טוב כשהריחה אותו‪ .‬היה לו ריח של מועדון פרטי‪ .‬הוא חזר‬
‫להתיישב על שולחן הקפה שמול הכורסה של מזי ונתן לה את הכוס‪.‬‬
‫הם ישבו עכשיו זה מול זו‪ ,‬הברכיים שלהם כמעט נוגעות‪ .‬הוא הרים‬
‫את הכוס שלו והחווה לחיים‪ ,‬היא הרימה את שלה‪ ,‬והם שתו‪ .‬מזי‬
‫לא עשתה הרואין‪ ,‬אבל היתה לה הרגשה שוויסקי זה ההרואין של‬
‫המשקאות‪ .‬ההשפעה שלו היתה מיידית וטובה‪ ,‬אם אפשר להגיד טובה‬
              ‫על תחושה שקרית של רוגע כשהעולם שלך מתמוטט‪.‬‬
‫"אני מנסה להבין איך יסמין גרמה לך לא לשאול אותה שאלות על‬

                                            ‫העבר שלה‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬
‫דודי לקח עוד לגימה‪ .‬מזי ראתה את טונוס השרירים בפנים שלו‬
‫עובר בהדרגה ממתוח לרפוי‪ .‬הוא קם ועבר לכורסה שעמדה בניצב‬
‫לשלה‪ .‬הוא נראה כאילו הוא שואל את עצמו את השאלה הזאת בדיוק‪.‬‬

                                           ‫"זה נשאר אצלך‪ ,‬כן?"‬
                                                     ‫מזי הינהנה‪.‬‬
   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164