Page 167 - 1322
P. 167
כליא ברק | 167
אותה .תילי ,איך היתה הדינמיקה בינך לרואי זהר הזה? אם תתקשרי
לקבוע איתו שוב ,הוא יסכים?"
"נראה לי שכן".
"יפה .אז אלה הדברים הבאים שאני רוצה שנעשה".
***
מזי העמידה את האופנוע בכניסה לבניין של רואי זהר ברחוב
אנטוקולסקי .היא ותילי הורידו את הקסדות ,ניגבו את הזיעה מחום
הערב הרובצני ונכנסו לבניין עם הלובי המהודר.
"את מרגישה בסדר עם מה שסיכמנו?" שאלה מזי את תילי
במעלית.
"כן ,זה בסדר".
״אל תהיי בלחץ .אני לא מיד אשלוף ת׳אקדח".
"מרגיע ",אמרה תילי ,מלאת טינה כלפי אחותה ולא בטוחה למה.
רואי זהר פתח את הדלת ,מקולח ובבגדי בית באפור מלאנז׳.
"רואי ,נעים מאוד ",הוא הושיט יד למזי.
"מזי מוריס ",היא לחצה את ידו ,והן הלכו בעקבותיו דרך הסלון
ואל מרפסת גג עצומה.
בחוץ החלה שקיעה תל אביבית של קיץ ,כתומה וחלקה .בריכת
שחייה עם דופנות זכוכית הזכירה לתילי אקווריום כרישים במצפה
תת־ימי .כשהופכים כריש על הגב ,הוא נכנס למצב של שיתוק זמני,
היא נזכרה בסרט טבע שראתה .היא ומזי התיישבו על ספת ראטן
בפניהן אל הבריכה בזמן שרואי זהר הלך וחזר עם עוד כוס ,משום
שעל השולחן היו רק שתיים .הוא מזג לשלושתם פרייה והתיישב מולן.
"איך אני יכול לעזור לכן?" הוא שאל ,משכל רגליים ,בידו הכוס
העגלגלה.
"רצינו לשאול עוד כמה שאלות על יסמין שכטר ",ענתה מזי" ,עוד
לא מצאנו אותה".
"בוודאי .תשאלו".
