Page 178 - 1322
P. 178

‫‪ | 178‬דריה שועלי‬

‫תוך חמש דקות התבררה הסיבה‪ .‬מתוך חדר קטן משמאל הגיח‬
‫הנסיך אדוארד‪ .‬דודי ימות כשהוא ידע מה הוא פיספס‪ ,‬היא חשבה‪.‬‬
‫אבל בדיוק באותו הרגע דודי הגיע‪ .‬להפתעתה‪ ,‬הוא היה הרבה יותר‬
‫נרגש לראות אותה מאשר את הנסיך‪ .‬הוא הקסים את שלישיית‬
‫המארחות עם החיוך הים־תיכוני שלו ושיכנע אותן להחזיר למזי את‬
‫הטלפון‪ .‬אחר כך הם ירדו במדרגות והתמקמו בחדר קטן‪ ,‬מצופה‬

              ‫טפטים קטיפתיים ומואר קלושות על ידי נברשות קיר‪.‬‬
‫יש מפגשים שמתחילים בדיוק איפה שהם הפסיקו‪ ,‬גם כעבור‬
‫שנים‪ .‬זה לא היה אחד מהם‪ .‬אף אחד מהם לא רצה לחזור בדיוק‬
‫לאיפה שהם הפסיקו‪ .‬אז דודי סיפר שהוא קנה שורת חנויות בסוהו‪,‬‬
‫ומזי סיפרה שהיא מועמדת לקידום במשטרה‪ .‬ודודי אמר שהיא תמיד‬
‫תוכל לעבוד אצלו אם זה לא יסתדר‪ ,‬ומזי אמרה היית מת‪ .‬ומזי טרפה‬
‫את האוכל‪ ,‬ודודי ניסה להקסים חמש ברביות שישבו בשולחן הסמוך‪.‬‬
‫החמש התגלו כעמידות יותר בפני עורו השזוף ושיניו הלבנות‬
‫מאשר המארחות בקומה מעל‪ .‬הן סיפרו לדודי (בקיומה של מזי הן‬
‫לא הכירו) שלחמישתן יחד יש עשרים ילדים‪ .‬מזי התקשתה לדמיין‬
‫מישהי מהן יולדת משהו גדול יותר ממיניאטורת פורצלן‪ .‬הן היו‬
‫מנומסות כלפי דודי‪ ,‬ככל שכסף ישן מנומס לכסף חדש שפלש לו‬
‫לשטח‪ .‬מישהו אחר היה חושב אולי שדודי פתטי‪ .‬אבל לא מזי‪ .‬היא‬
‫ידעה מאיפה הוא בא‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬היא לא היתה שיפוטית‪ .‬שיפוטיות‬
‫היתה הטיה שלא מועילה לחוקרת‪ ,‬וגם פריווילגיה‪ .‬אנשים כמו מזי‬
‫ודודי ראו את הדברים כמו שהם‪ ,‬ולכל היותר החליטו אם הם רוצים‬

                                                        ‫אותם או לא‪.‬‬
‫"התקבלתי לאינסיאד‪ ",‬הוא אמר בקינוחים‪" ,‬שמעת על זה? זה‬

                         ‫הבית ספר הכי טוב בעולם למנהל עסקים‪".‬‬
                                              ‫"מה‪ ,‬פה בלונדון?"‬

       ‫"צצ‪ .‬פונטנבלו‪ ,‬צרפת‪ .‬אני מתחיל בעוד חצי שנה בערך‪".‬‬
                          ‫"תיזהר‪ ,‬פרץ‪ ,‬עוד תהיה מכובד בסוף‪".‬‬

‫"כן‪ ,‬הא? שמעי‪ ,‬זה מקום מוטרף‪ .‬אני בטח היחיד שם שהוא לא‬
‫איזה בן של שייח'‪ .‬היה לנו יום היכרות לכל מי שהתקבל‪ .‬אני שואל‬
   173   174   175   176   177   178   179   180   181   182   183