Page 18 - 1322
P. 18

‫פרק ‪3‬‬

‫"מזל‪ ,‬מכוערת אחת‪ ",‬דודי פתח לה את דלת חדר הקינג קלאב‪ ,‬ונראה‬
‫כמו גרסה דהויה של עצמו‪ ,‬שעדיין היתה מרשימה יותר מהגרסאות‬

                                 ‫הכי טובות של רוב הגברים בעולם‪.‬‬
‫"אהלן דודי‪ ",‬היא חלפה על פניו וניגשה ישר לחלון הענקי של‬
‫הסוויטה‪ ,‬שהשקיף לים התיכון מגובה מחמיא של שמונה־עשרה‬
‫קומות‪ .‬איזה שעמום‪ ,‬היא חשבה‪ ,‬עניין של חיים ומוות עאלק‪ .‬כתוב‬
‫לו הסכם־גירושים על כל הפרצוף‪ .‬בטח צריך שאני אמצא טינופת‬
‫על אשתו כדי שהוא יוכל לקבל את החוט מאריך‪ ,‬או המפעל לחוטי‬

                                      ‫מאריך במקרה של השכטרים‪.‬‬
                   ‫"תודה שבאת‪ ,‬מותק‪ ",‬הוא אמר אל הגב שלה‪.‬‬

                         ‫"אני תמיד באה כשלקוחות מתקשרים‪".‬‬
‫דודי הבליג‪ .‬הוא היה גבוה‪ ,‬אתלטי‪ ,‬עם שיער שחור שהתחיל‬
‫להאפיר כמו בהזמנה ואישיות שגרמה לגברים אחרים לרצות לצאת‬
‫איתו לבירה ולדבר איתו על פוטין‪ ,‬או ארסנל‪ ,‬או נדל"ן בבוקרשט‪ ,‬או‬

                    ‫על מה שהוא ירצה בעצם‪ .‬רק לא על כולסטרול‪.‬‬
                       ‫"התקשרתי אלייך בגלל יסמין‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
                                                    ‫"מה איתה?"‬
                                      ‫"היא נעלמה‪ .‬היא נעדרת‪".‬‬
                                         ‫"רציני?" מזי הסתובבה‪.‬‬
                                                      ‫דודי הינהן‪.‬‬

‫"אנחנו מדברים על יסמין שכטר‪ ,‬כן? כי לא היה על זה כלום בשום‬
                                                             ‫מקום‪".‬‬

                   ‫"בגלל זה את פה‪ .‬תעשי לי טובה‪ ,‬תשבי רגע‪".‬‬
‫מזי התיישבה על כורסה‪ ,‬ודודי התיישב על שולחן הקפה שלידה‪,‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23