Page 24 - 1322
P. 24
פרק 4
גופו הארוך של אמיר גואטה היתמר לפתע מעל לשולחנה של מלכי,
מפיקת המוסף .היא היתה בטלפון ,מקשיבה לתירוצים של כתב שאיחר
להגיש בוקסה של ארבע מאות מילה על יחסי המין של אוגרים בשבי.
היא סימנה לגואטה שישב רגע ,מגלגלת עיניים לעברו בזמן שהשמיעה
סדרת "אהה"־ים לכתב שבטלפון" .אהה ",היא אמרה ועברה על תמונות
של אוגרים ששלחו לה מארכיון התמונות" .אהה ",היא שלפה שקית
פיצוחים מהמגירה וסימנה לגואטה שיתכבד .ועוד "אהה ",אחד ואז,
"טוב ,אבל תעביר לי את זה תוך שעה־גג ,רועי .ביי ".היא היתה יצור
זעיר ,עם שיער ארוך ואפל ,עיניים גדולות והבעה של אחת שראתה
הכול ולא התרשמה מכלום .היה לה עניין בגואטה ,עובדה שנרשמה
בשולי תודעתו ,ולכן זיכתה אותה בהופעת אורח בחלומותיו הארוטיים
אחת לכמה חודשים .אבל מכיוון שרוב האנרגיה הליבידינלית שלו
הופנתה לעבודה ,הוא השאיר את המצב ככה .עכשיו שהיא סיימה
לדבר ,הוא נעמד מעליה שוב והראה לה טעות בתלוש המשכורת שלו.
הנהלת חשבונות שוב "שכחו" את רכיב הרכב.
"יצירתיים ",היא אמרה" ,ליאור מהדסק בדיוק סיפר לי שכל חודש
הם שוכחים לשלם להם משמרת אחת ,ובאותו הזמן מחזירים להם את
זאת שהם ׳שכחו׳ בחודש שלפני".
הוא גיחך .העיתונות הכתובה הלכה והתרחקה ממחוזות הפרנסה
לעבר מחוזות התחביב היקר .הבדיחה המרירה בקרב עובדי העיתון
היתה שהמו"ל משלם להם מעט כדי שהם ייאחזו ביוקרה שלהם בתור
הרווח העיקרי מהעבודה .אבל בעשרה בכל חודש אף אחד לא צחק.
אפילו לא גואטה ,שהיה כתב התחקירים הבכיר ואחד משני האנשים
היחידים שעבודתם בעיתון היתה מובטחת .השני היה עורך הדיגיטל
