Page 29 - 1322
P. 29
כליא ברק | 29
איכשהו ,חרף האטיות ,הנסיעה הגיעה לסיומה .במרינה של תל
אביב ,בלי לדומם מנוע ,יצא דודי מהג׳יפ ,מחליק באלגנטיות ממצב
ישיבה להליכה ,משליך בדרכו פנימה את מפתחות הרכב אל נער
שיצא החוצה בריצה.
"בוז ",אמרה תילי" ,לא ייתנו לנו להיכנס .זה ׳לחברים בלבד׳".
"לא אכפת ,ניסע לאורך הגדר ונראה מה נשיג .הבאתי את
המיקרופון הפרבולי ",אמר בנג׳י ,שחיבב את כל המכשירים המצחיקים
שהעבודה עם מזי הכניסה לחייו.
הם עצרו על שובר הגלים דרומית למרינה .החוף היה מפוצץ.
כאילו זה סתם יולי רגיל בלי שום מלחמה .בחוף גורדון תיכוניסטים
בקבוצות של שבע — חמישה בנים ושתי בנות — שמעו "מתנות
קטנות" ברמקול ,ומשפחות צרפתיות בבגדי ים תואמים ,עם שני
ילדים שיודעים לא להפריע בזמן שהמבוגרים מדברים ,נחו על מיטות
שיזוף בתשלום.
תילי ובנג׳י הסירו את הקסדות וחיכו לאיזו בריזה שתייבש להם
את המצח ,אבל האוויר היה יציב ודחוס .הם הסתכלו לעבר המרינה
וראו את דודי על אחד הרציפים ,הולך לעבר היאכטה הכי גבוהה והכי
לבנה ,עולה במדרגות בקלילות ונכנס .הם נשארו לחכות שמשהו יקרה.
עבור הרבה חוקרים ,מעקבים היו עבודה משעממת .אבל לבנג׳י
ולתילי לא היה אכפת .בנג׳י תמיד שמח לשקוע במחשבות ,ותילי
אהבה להתבונן באנשים .היא נזכרה בבליינד־דייט שהיה לה פעם עם
סולן של להקה ,שבדיוק התחילה להצליח וחזרה מסיבובון־הופעות
בגרמניה" .זה מסעיר?" היא שאלה .הסולן נראה מובס" .הדבר
שעושים הכי הרבה זה לחכות ",הוא ענה לה" ,מחכים להתחיל את
הבאלאנס .ואז מחכים לגמור אותו .מחכים בחדר ההלבשה שההופעה
תתחיל .מחכים שישלמו לך בסוף .מחכים להגיע למלון .מחכים
באוטובוס להגיע לעיר הבאה .מחכים למפתחות לחדרים .מחכים
שיגיע עיתונאי .מחכים".
דודי יצא חזרה אל הסיפון ,במכנסיים קצרים לבנים ובטישרט
כחולה כהה ,מחזיק כוס בירה.
