Page 245 - 1322
P. 245
כליא ברק | 245
את הקרואסון ,שתיתי את הקפה .עשיתי לעצמי הערכת מצב .מחקתי
את התמונות מהטלפון ,ואז שלחתי הודעה לכל מי שקיבל את התמונות
שאני מתנצל על התמונות ,שהן נשלחו בתום לב ,שבחיים לא היה
עולה על דעתי להביך ולהשפיל ככה מישהי שאני מחבב ומעריך,
ושאני מבקש בכל לשון של בקשה שימחקו את התמונות ,יימנעו
מלהעביר אותן ושלא ידברו על הטעות המצערת הזאת אי־פעם ,ועוד
איזה משפט כזה שרומז בעדינות שמי שיעשה משהו אחר מזה יקבל
תביעה משפטית .ותוך דקה כולם ענו לי שברור ,שהם מקבלים את
ההתנצלות ,ושהנושא לא יעלה בשיחה אף פעם .זהו ,זה טופל.
"אחר כך הרמתי טלפון לאבא שלי ,אמרתי לו שאני צריך לדבר
איתו דחוף .באתי ,נסגרנו בחדר ,סיפרתי לו את האמת פחות או יותר.
הייתי צריך להכין אותו לאפשרות שזה יחזור אלינו ,לא יכולתי שהוא
ייתפס לא מוכן .הוא קרא לאמא שלי .היא הקונסיליירי .היא אמרה לו
שאין ברירה ,הוא חייב לצאת מהעסקה עם השכטרים שהם מבשלים
כבר שנתיים ,לפני שהשכטרים יצאו ראשונים .לה לא היה ספק
שיסמין בישלה את זה ,אבל היא חשבה שיסמין פועלת בשליחות של
אבא שלה .אני לא חשבתי ככה ,אבל לא אמרתי כלום.
"חזרתי הביתה מרוקן .קבעתי לצאת עם חבר מהגלישה .הלכנו
ל'ארמדילו' ,מכירה?" מזי הינהנה" ,ישבנו ,שתינו על הבר .אני עם
הגב לדלת .פתאום אני מרגיש טפיחה על הכתף .הסתובבתי .בקושי
הצלחתי לעכל שזה ארי שכטר ,חטפתי את האגרוף הראשון ",הוא
הניח אצבע על הצלקת שעל הגבה" ,ואז אגרוף שני פה ",הוא הראה
על לסת ימין" ,והתחלתי להחזיר ,אבל האיש היה באטרף ,לא הצליחו
להפריד בינינו ולא להוציא אותנו ,הוא היה עליי עם כל הכוח שיש
לבנאדם בקריזה ,פשוט בקריזה ,מתפרק עליי עם כל מה שיש לו.
אנשים שראו את זה מהצד אמרו לי שהם לא ראו דבר כזה בחיים.
שבאותו רגע הוא היה יכול להרוג גם את מוחמד עלי .כל הסיפור
נמשך ...לא יודע ,חמש דקות .ואז הוא פשוט שם ספרינט וברח.
כשהמשטרה הגיעה ,הוא כבר לא היה שם.
"עכשיו ,אני ידעתי מי הוא ,אבל אני לא אגיד בחיים .ואף אחד אחר
