Page 276 - 1322
P. 276

‫‪ | 276‬דריה שועלי‬

                                                 ‫הגוף יש לו סוף‬
                                              ‫לנשמה אין לה סוף‬

                                                    ‫אין לה סוף‪".‬‬

‫היא התפשטה‪ ,‬כרכה שקית ניילון מסביב לגבס ונכנסה למקלחת‪.‬‬
‫כשאני יוצאת מזה‪ ,‬היא חשבה‪ ,‬אולי אני פשוט אסע שוב לחפש את‬
‫ג'וש‪ .‬הזמן בלעדיו לא התנהג כמו זמן‪ ,‬הוא התנהג כמו מרחק‪ .‬אחרי‬
‫כל שנה שחלפה‪ ,‬היא הרגישה כאילו הוא רחוק יותר גיאוגרפית‪,‬‬
‫במקום נידח יותר‪ ,‬בהפרשי שעות גדולים יותר‪ .‬אבל הורים אף פעם‬
‫לא באמת עוזבים‪ .‬מה שהיא עמדה לעשות לאדוארדו שכטר היה‬
‫בדיוק מה שאבא שלה לימד אותה; "הוא מצפה שתנסי לברוח ממנו‪...‬‬

                       ‫אז במקום זה תזוזי אליו‪.‬״ היא חייכה לעצמה‪.‬‬
‫כשיצאה מהמקלחת התנגבה סמלית‪ ,‬חבשה את עצמה‪ ,‬לבשה‬
‫סט נקי של ג׳ינס וטישרט לבנה בלי שרוולים‪ ,‬הכינה לעצמה קפה‬
‫והתיישבה במרפסת העישון לחשוב שוב על הביקור הקצר אצל ורה‬
‫פורטנוי‪ ,‬לראות אם אולי היא פיספסה משהו‪ .‬ואז היא חשבה על‬

                                                             ‫צביקה‪.‬‬
‫צביקה היה החתן של שושנה — השכנה של ששון ומדלן — סבא‬
‫וסבתא של מזי‪ .‬לשושנה היו שלוש בנות‪ ,‬שלושתן נשואות‪ .‬אחת‬
‫היתה נשואה לעורך דין‪ .‬אחת היתה נשואה לרופא‪ .‬ואחת היתה נשואה‬
‫לצביקה‪ .‬העדה של שושנה לא התירה לה להביע את אכזבתה העמוקה‬
‫מצביקה‪ .‬היא אף פעם לא אמרה עליו מילה רעה‪ .‬במקום זה היא‬
‫היתה מוסיפה למשפטים את הסיומת "אפילו צביקה"; "אתמול חגגנו‬
‫חנוכה‪ .‬היה נהדר‪ .‬כולם שרו‪ .‬אפילו צביקה‪ ".‬או "לאהרון היה יום‬

     ‫הולדת שמונים‪ .‬כולם כתבו ברכות כל כך יפות‪ .‬אפילו צביקה‪".‬‬
‫בתא המשפחתי של מזי בימים ההם — היא‪ ,‬אבא שלה‪ ,‬ששון ומדלן‬
‫— ה"אפילו צביקה" של שושנה הפך לבדיחה חוזרת ולמטבע לשון‪.‬‬
‫ביטוי שמסמן אאוטסיידר — לא מוצלח ולא רצוי‪ .‬כמו אסתר שכטר?‬
‫ככה ורה פורטנוי תיארה את ההלוויה של ארי; "בעלה של יסמין היה‪,‬‬

                  ‫ושאול היה‪ ,‬והילדים שלו היו‪ ,‬אפילו אסתר היתה‪".‬‬
   271   272   273   274   275   276   277   278   279   280   281