Page 272 - 1322
P. 272
| 272דריה שועלי
"וואלה ?...לא יודעת ,דנוך ...אני לא יודעת אם זה חכם בשבילי
להיחשף .לי זה יותר מסוכן".
"זה לא יעבוד אחרת ,מוריס .היא צריכה לשמוע את זה ממך .היא
לא תחשוף אותך".
"אפשר לסמוך עליה?"
"במיליון אחוז".
"טוב".
הם ירדו לחניון אל המיני קופר האדומה שלו.
"ואי ,דנוך ,הבנים מכירים את המכונית שלך?"
"איך נראה לך זכיתי בכינוי שלי?"
בפנים האוטו הריח מווניל פצ׳ולי .מזי הזיעה מתחת לחבישות.
היא חיכתה שהמזגן יתחיל לקרר .הם יצאו מהעיר דרומה ,עלו על
כביש עשרים ,ירדו בארבע־שלוש־אחת ,פנו לרמלה ונסעו עד מושב
סתרייה .שמאלה אל הכביש הצר של המושב .משני צדיו בערו
בוגנוויליות בארגמן .הם עצרו לפני בית מוקף צמחייה .זמזום וקליק,
והם נכנסו בשער הברזל .דפיקה "סודית" על הדלת והכתבת יצאה.
"קאצ׳קו — מוריס .מוריס — קאצ׳קו ",מזי הושיטה את יד שמאל
ללחיצה" ,מצטער שנחתנו עלייך בהפתעה ",אמר דנוך" ,את פנויה?"
"אין בעיה ",אמרה קאצ׳קו" ,בואו נשב ".היא נראתה בגיל של
תילי ,עם עור שלא ראה מספיק שמש ועיניים סקרניות.
"איפה אפשר לשים ת׳טלפונים?" מזי שאלה.
קאצ׳קו פתחה קופסת תחמושת ישנה ,מהסוג שאבא של מזי היה
מביא לה בילדותה ,ושלושתם הניחו בפנים את הטלפונים הכבויים.
הם התיישבו סביב שולחן ,בצלו של עץ רימון שבונגוויליה השתלטה
עליו .דנוך הדליק סיגריה וסימן למזי שהיא מוזמנת להתחיל.
"אני חברה של דנוך וחוקרת פרטית .לשעבר ימ"ר תל אביב .יש
לי חומר נפץ לתת לכם .זה מידע שאם תשתמשי בו בתבונה ,יכול
לבנות לך קריירה בסדר גודל של אמיר גואטה .אבל יש בזה גם סכנה.
סכנה אמיתית".
"מה זה אומר?"
