Page 281 - 1322
P. 281
כליא ברק | 281
"איזה יחידה?"
"הימ"מ .בגלל זה אני יורה מגיל שש .אבא שלי חשב שזאת דרך
טובה לעזור לי להתמודד עם הטראומה של הפציעה מהירי .ודודי
ואני היינו פורצים למטבחים של היחידה לגנוב שוקולד 'השחר'.
הוא היה המוח ,אני הייתי הפורצת ",היא חייכה" ,ואז כשהייתי בת
שתים־עשרה ,אבא שלי ,שכבר לא היה בימ"מ ,נעלם ,ולא מצאו
אותו אף פעם .ואחרי שנתיים בני ,אבא של דודי ,מת מהתקף לב.
ובין לבין סבא וסבתא שלי נהרגו בתאונה ,ואז התחילו להעביר
אותי בין משפחות אומנה וכזה ,ודודי ואני איבדנו קשר .לא היינו
בקשר עד עכשיו ",היא השמיטה את הפגישה בלונדון והסתכלה על
אמיר מנסה לעכל הכול .זאת היתה פעם שנייה השבוע שהיא סיפרה
את הסיפור ככה ,בבת אחת .אולי זה היה יותר מדי .כשהיא סיפרה
את זה ככה ,זה באמת נשמע קיצוני .ביום־יום זה סתם היה החיים
שלה.
"שמעי ,לא בא לי לחזור פנימה ,בואי נלך לאנשהו".
"חכה כאן שנייה ",היא חצתה את הכביש בריצה ,שילמה וחזרה
אליו .הם עצרו מישהו לאש והלכו צפונה לאורך שורת הברושים.
"יש לך משפחה אז?" אמיר שאל.
"כן .דוד שלי מאנגליה ,אח של אמא שלי ,אימץ אותי בגיל שש־
עשרה .והילדים שלו ,שהם טכנית בני דודים שלי ,הם אח שלי ואחות
שלי לכל דבר".
"גדולים? קטנים?"
"קטנים ממני בשמונה ובעשר שנים .ולך?"
"לי? אמא ,אבא ,אחות גדולה ,אחות קטנה ,אח קטן ,סבים ,סבתות,
אחיינים ,בני דודים ,דודים ,דודות ,נשים שקוראים להן דודות ואף
אחד לא יודע איך הן קשורות ",הוא צחק" ,שבט".
"נשמע מהמם".
"כן ...לא ...לא יודע ",הוא צחק שוב.
הם חצו את דיזנגוף לתוך יוסף אליהו השקט.
"אז עכשיו תגידי לי איך אני עוזר לך".
