Page 37 - 1322
P. 37
כליא ברק | 37
מזי שתקה רגע .מנסה להבין אם יש משהו נוסף שלגיטימי להגיד
ומבינה בצער שלא" .זה סופי המפקד?"
"כן מוריס .זה סופי .משוחררת".
מזי יצאה מהלוי בראש זקוף .לכל מי ששאל אם היא הצליחה
לעבור לבילוש ,היא סימנה עם הראש שלא ,והם ,כבר אז ,ידעו שאין
מה לנסות לפתח איתה שיחה על זה .כעבור שבועיים היא כבר היתה
בקורס חקירות ,וכעבור ארבעה חודשים היא כבר היתה בימ"ר תל
אביב ,ושם הצמידו אותה לשני חוקרים מנוסים ושלחו אותה לראות
זירת רצח ,שחשדו שהוא רצח בין עבריינים.
גבר בן שישים ושבע שכב מת על השטיח בסלון ביתו ,בלב כדור
ובכיסא הגלגלים לצדו אישה במצב של הלם .זאת היתה הגופה
הראשונה של מזי ,ובמקום להקיא היא הרגישה התרגשות שגבלה
בשמחה .החוקרים הוותיקים שאליהם היא התלוותה ,קפלן וסבג,
אמרו לה שהיא יכולה להסתכל ולכתוב לעצמה הערות .אסור לגעת
בשום דבר ואסור להגיד שום דבר.
אז היא הסתכלה .היא הקליטה רשמים בראשה ,כדי לא לאבד את
צורתן הגולמית של המחשבות לפני שהן הופכות למילים .בני פרץ
— החוקר המבריק ואבא של דודי — לימד אותה את זה כשהיא היתה
ילדה .היא לא אמרה כלום וכמעט שלא נגעה בכלום .היא שמעה
את קפלן וסבג מתשאלים את אשתו של הקורבן ואת השכנים .היא
הקשיבה להם מדברים עם צוות המז"פ .היא היתה כל כך שקטה ,שהם
שכחו ממנה ,והיו מופתעים כשפתחה את הדלת למושב האחורי של
הרכב ,אחרי שכבר התניעו וכמעט עזבו בלעדיה .אבל תוך דקה הם
שכחו ממנה שוב ,או שלא היה להם אכפת שהיא שומעת אותם אומרים
שלקצינה מהמז"פ יש שדיים שאפשר לראות מהחלל ושהאישה הנכה
היתה "בדיוק בגובה הנכון".
בדיוק בגובה הנכון ,מזי עיבדה את המילים לדימויים .היא היתה
צריכה לגרש מעליה את הדימוי של האלמנה מוצצת לסבג .ואז ,בעיני
רוחה ,היא העלתה מחדש את הזירה ,אבל הפעם היא התבוננה בה
מ"הגובה הנכון" ,סוקרת הכול מחדש מגובה מטר ועשרים ,מתעכבת
