Page 82 - 1322
P. 82
82דריה שועלי|
את חמימות־השייכות אל התא המשפחתי הקטן והמוזר שלהם .היא
נזכרה ביום שבו היא הגיעה אל הבית של מארק ,אח של אמא שלה,
האלמן האנגלי שהסכים לקבל אותה כשהיתה בת שש־עשרה .לא רק
משפחות מאמצות לא רצו אותה אז .אפילו משפחות אומנה ביקשו
להיפטר ממנה במהירות .כולם רצו פעוטות שהוריהם מתו בנסיבות
סבירות והותירו אותם צמאים לאהבה אבל מחונכים היטב .אף אחד
לא רצה מתבגרת דפוקה ומופקרת ,שאמא שלה נרצחה לנגד עיניה
כשהיתה בת שנתיים ,אבא שלה נעלם כשהיתה בת שתים־עשרה,
וסבא וסבתא שלה נהרגו בתאונה .מידה כזאת של מזל רע היתה ודאי
מידבקת .ולחשוב שקראו לה מזל ,אמרו האנשים ,איזו בדיחה.
היא זכרה את עצמה עומדת מחוץ לדלת הדירה בראשון לציון.
היא ראתה מספיק סרטים גרועים כדי להרגיש את הקלישאה; רטובה
מגשם עם כל הרכוש בתיק גב .היא דפקה בדלת ,מצפה שמארק יפתח.
היא פגשה אותו כמה פעמים לזמן קצר ,כשבא להסדיר את ענייני
האימוץ ,וידעה שיש לו בן ובת ,אבל עוד לא פגשה אותם .אבל מארק
לא פתח את הדלת ,אלא ילדה צנומה כבת שמונה ,שהחזיקה ביד לוח
קליפס ואמרה" ,שלום ,אני תילי ואני אהיה אחותך הקטנה למשך
השהייה שלך ".מאחוריה הגיח ילד בן שש עם ריסים ארוכים .תילי
המשיכה לדקלם בטון רשמי" :זה בנג׳י .אני חוכמולוגית מעצבנת
שיודעת הכול .והוא סתם יודע הכול ".מזי היתה כל כך מרותקת מהם,
שהיא שכחה להפעיל את האדישות הקשוחה שהפכה לסימן ההיכר
שלה .היא נכנסה פנימה והניחה את התיק.
"אחותי ,את איתנו?" קולה של תילי הבוגרת הנחית אותה להווה.
מזי חייכה אליה" .כן ,טוב ,אני זזה לדודי .מה התוכניות שלכם?"
"השגנו את הסרטון מהמצלמת אבטחה של הקפה ,אנחנו בדיוק
יוצאים לפגוש את הבעלים של השלבי קוברה".
"וואה .סחתיין עליכם .אז תתקשרו אליי עכשיו מהדרך ,אני אתן
לכם כמה דגשים ",היא אמרה ויצאה.
***
