Page 215 - zman
P. 215
הזמן שחלף בינתיים | 215
לעוד יותר חמים ועליז ,שלא לדבר על כך שזה סיפק חום ,דבר שהיה
ללא ספק חיוני במיין.
אבל כשסקרתי את החדר — עם ספת הקטיפה הגדולה בצבע שוקולד
שבמרכזו ,את הכורסה וההדום שלצידה ,את שטיחי הצמר העבים על
רצפות העץ ,את גוף התאורה הכבד מברזל שהיה תלוי במרכז החדר,
פמוטי המתכת המעוגלים ,הדרמטיים ,העיצוב בגווני אדמה חמימים
בשילוב כחול עמוק — נדמה היה לי שהאש שבערה באח ,גרמה לו
להיראות כמו סצנת פיתוי.
כל מה שהייתי צריכה לעשות היה להדליק כמה נרות ולהשמיע
בארי ווייט ,וזה היה גורם לקורט להסתלק רגע אחרי שייכנס.
הסתכלתי על מידנייט" .לא הייתי צריכה להדליק אש באח".
היא הטתה את ראשה הצידה.
"אני מתכוונת ,הסתדרנו במשך שעתיים שלמות ,או יותר ,אבל רק
מכיוון שהחיים של שנינו בסכנה.״
מידנייט רק בהתה בי.
"הוא יחזור לשנוא אותי ברגע שיתפוס את לארס".
מידנייט קמה ,קפצה מעל לספה והתקרבה אליי בדרכה החיננית
למדי ,למעט הצליעה.
כשהסתכלתי עליה ,סירבתי לחשוב על הרגל האחורית שלה .זה היה
כיוון שהייתי עשירה .יכולתי לשכור בלש פרטי .יכולתי למצוא את
הבעלים הקודמים שפגעו בה .ויכולתי לירות בהם עם האקדח שקורט
עמד לתת לי.
אבל אילו עשיתי את זה ,קורט ,בהיותו שוטר טוב ,היה תופס אותי
ושולח אותי לכלא ואז מי היה מטפל במידנייט?
היא רחרחה את ירכי באפה ואני רכנתי אליה וליטפתי את ראשה שוב.
"או.קיי ,אני לא אירה בבעלים הקודמים שלך .אבל אני לא אומרת
שלא אקלל אותם בקללות וודו".
היא ליקקה את פרק ידי שוב.
הסכמה.
קללות וודו אם כך.
אחר כך נדרכה ,הפנתה בחדות את ראשה לעבר הקיר ואני קפצתי
בבהלה כשפרצה בנביחות פראיות לעברו.
