Page 218 - zman
P. 218
| 218קריסטן אשלי
שהיינו יחד ,גרנו בבית של החבר שלו כך שלא יכולנו לשנות דבר.
ועדיין ,הוא פשוט לא נראה טיפוס כזה.
ידעתי שעברו הרבה שנים .וידעתי גם שאלו היו שנים שבהם חיינו
ולמדנו להתמודד עם כל מיני דברים שנתקלנו בהם.
אבל עדיין הפתיע אותי שהוא יכול להתקין דלתיות הצצה בדלתות.
והידיעה הזאת הכבידה עליי .כובד ששאב את הקלילות שהרגשתי
קודם לכן כשדיברנו (לשם שינוי בלי לריב) על מה שעברנו לפני זמן
רב כל כך.
מובן שסיפרתי לפטריק הכול .סיפרתי גם לקאת' ולכל הבנות.
ידעתי שפאט ומייק ודאלי ידעו גם הם.
אבל לדבר על זה איתם לא היה כמו לדבר על זה עם קורט.
הוא היה שם .הוא הכיר את מריה ולוני ולארס .הוא ידע כמה קשה
ומכוערת הייתה הפרשה הזאת ,כמו שרק מישהו שהיה מעורב יכול
היה לדעת.
הוא לא רק הרגיש אהדה כלפיי על שנגררתי לתוך משהו מכוער
כל כך .הוא הבין.
זה משהו שמעולם לא חוויתי.
והיה משהו נעים בלשוחח איתו על זה קודם ,כאילו אנחנו קבוצת
תמיכה של שני אנשים ,שני האנשים היחידים שמתאימים להיכלל בה.
אבל עכשיו התמודדתי עם כל הזמן שחלף בינתיים .עם העובדה
שקורט חי חיים שבהם היה לו ארגז כלים ,מלא בכלים והוא למד איך
לעשות דברים כי הניסיון והשנים והחיים לימדו אותו.
הניסיון והשנים והחיים שלא הייתי חלק מהם.
״אז מה תרצי? עינית רגילה או דלתית הצצה?" לחץ קורט.
"דלתית הצצה ",עניתי.
הוא הנהן ומייד הסתובב לעבר הדלת ,הניח את הארגז ומלמל" ,אני
צריך לצאת להביא את המסור".
ואז פתח את הדלת ויצא.
מידנייט השמיעה נביחה.
מייד התגברה תחושת האי נוחות שלי וחוסר האונים.
ידעתי שהוא לא הגיע לכוסית או כדי לסדר משהו ואז להישאר
בתמורה לארוחת ערב.
