Page 223 - zman
P. 223
הזמן שחלף בינתיים | 223
שקרה לפני זמן רב כל כך ,יכול להדהד בחיינו עד עצם היום הזה .לא
עוד קורט שכורך את אצבעותיו סביב שלי ומביט אליי כאילו שהוא
עדיין שלי ,אוחז בידי.
זה יהיה פשוט...
ככה.
"תודה בכל אופן ",אמרתי בשקט.
"זאת העבודה שלי ",מלמל ,הביט לעבר מידנייט ,נתן לה עוד גירוד
בראש ואז פנה לעבר הדלת" .להתראות ,קאדי".
"להתראות קורט".
עיניו חלפו על שלי.
ואז הוא והמסור וארגז הכלים שלו ,נעלמו בפתח הדלת.
טוני התיישב בזמן שנעתי מעליו ,שתי ידיו החליקו על גבי ,אל תוך
שיערי ,אבל לא הייתי זקוקה להזמנה.
כופפתי את הצוואר ,אחזתי בשערו הסמיך בשני צידי ראשו והפה
שלי היה על שלו ,פתוח ,והלשון שלי פלשה לתוך פיו.
לא יכולתי לשבוע ממנו ,מהטעם שלו .אף פעם .לא משנה כמה
התנשקנו ,והתנשקנו הרבה.
לא יכולתי לשבוע גם מהתחושה של הזין הקשה שלו עמוק בתוכי.
רציתי להעמיק את התחושה אבל הייתי חייבת לנוע ,להרגיש את
החיכוך ,להצמיד את הדגדגן שלי אל גופו.
הוא ניתק את פיו משלי.
"קאדי ",נהם ,אגרופיו בשערי ,מושכים בו ,הכאב שבקרקפת שלי
זורם במורד עמוד השדרה ,אל הישבן ,בין רגליי ,מרעיד את הדגדגן שלי.
הגב שלי התקמר ,שפתיו נסגרו על פיטמה" ...טוני ",גנחתי.
בזיכרוני.
"קורט ",גנחתי במיטתי עם הויברטור שהצמדתי אל הדגדגן שלי,
גבי התרומם מן המיטה ,עקביי התחפרו לתוכה.
האורגזמה זרמה כל כך עמוק בתוכי ,שהייתי צריכה לתלוש את
הצעצוע מבשרי כי זה היה יותר מדי ,יותר מדי יפה ,יותר מדי מושלם.
