Page 227 - zman
P. 227
הזמן שחלף בינתיים | 227
כך שכמו כל דבר אחר בחיי ,רע (אפילו רע מאוד) הפך טוב ,כי
קיבלתי את מידנייט כתוצאה מכך .ואת אלייז'ה .ומידנייט הייתה
אולי (קצת) צולעת וממש לא אהבה זרים (מה שהיה עלול להיות מעט
מפחיד אילו לא ידעתי שהיא הייתה בעצם מפלצת חיבוקים) ,ואלייז'ה
היה אולי בן עשרים ושש ומהשיחות שלנו הבנתי שלא היה לו מושג
לגבי נשים.
אבל הם היו עכשיו שלי.
ואני החלטתי לדאוג שיישארו.
עם זאת ,ישיבת מועצת העירייה הייתה בלילה ולא יכולתי להביא
את אלייז'ה איתי (אף על פי שהיה בא אילו ביקשתי כי אף שלא היה
לו מושג לגבי נשים ,הוא היה עדיין מתוק מאוד ומגונן) ,לא אם היה
בכוונתי להיתקל ״בטעות״ בקורט.
ואף על פי שלמדתי לטעון ולירות באקדח 22קליבר ,לא הרגשתי
בנוח לשאת אותו בתיק שלי.
כך שקו ההגנה שלי עמד להיות מידנייט (עם זאת ,כשנכנסנו
למכונית ,שמתי את האקדח בתא הכפפות מאחר שאין דבר כזה זהירות
מופרזת כשמישהו אולי רוצה להרוג אותך).
ויפה ככל שהייתה ,לא יכולתי לקחת את מידנייט לישיבת
המועצה.
לכן ,החלטתי לחכות בחוץ ,עם מידנייט במכונית ,בתקווה לתפוס
את קורט בחוץ ואז לפעול.
צדקתי .קורט הגיע לישיבת מועצת העירייה.
אבל הוא הגיע ונכנס ישר פנימה.
מה שלא עזר.
המזל האיר לי פנים כאשר כעבור זמן מה (זמן ארוך עד כדי כך,
שגם לי וגם למידנייט היו מחשבות שניות ,לה בגלל השעמום ,לי כי
הזמן גרם לי לאבד תעוזה) ,קורט יצא לבדו ,כשהטלפון צמוד לאוזנו.
התבוננתי בשעה שצעד לעבר טנדר השריף שלו ,נעצר בינו ובין
רכב אחר והמשיך לדבר.
התעלמתי מהקול בראשי שצעק ,לא! הוא שונא אותך! פשוט לכי
למגדלור שלך ,הדליקי אש באח ותכנני נסיעה אל הצד השני של
המדינה ,עם מידנייט ,לביקור ארוך בדנוור ,כזה שיימשך עד שכולם
