Page 232 - zman
P. 232
| 232קריסטן אשלי
מצמצתי.
"אני ...צודקת?" שאלתי כדי לוודא.
"את רוצה לדעת את האמת"...
לא הייתי בטוחה שרציתי אבל זאת לא הייתה שאלה כי הוא המשיך
לדבר.
"היה לי נעים שהיית מודאגת בגללי .מספיק מודאגת כדי להשתכר
ואז להתקשר אליי ולהביע את הדאגה הזאת .זה נתן לי הרגשה טובה.
כמו כן ,היית חמודה ומצחיקה .נזכרתי שאת יכולה להיות חמודה
ומצחיקה מאוד ונזכרתי גם כמה זה מצא חן בעיניי .אבל באותו רגע לא
רציתי להרגיש ככה ולא רציתי להיזכר בזה וחיפשתי דברים שיעזרו לי
להילחם בהרגשה ובסופו של דבר התנהגתי כמו אידיוט".
בהיתי בו ואני חוששת שעשיתי זאת בפה פעור לרווחה .פיו של
קורט ,לעומת זאת ,המשיך לנוע.
"לאחרונה חשבתי הרבה על דברים — על הבת שלי ,על אימא
שלה ...עלייך — והמסקנה שהגעתי אליה היא שאני צריך לסדר לעצמי
את הראש ,לגבי הרבה דברים שנתתי להם להישאר תקועים במשך זמן
רב .הבעיה עם זה היא ,שיש לי איזה בחור שמסתובב חופשי ורוצה
להרוג אותי ואולי גם אותך ,אז זה סוג של מקבל קדימות".
הוא הפסיק לדבר והייתה שתיקה למשך כמה זמן לפני שאספתי
את עצמי מספיק כדי לומר" ,כן ,אני מסכימה שזה כנראה אמור לקבל
קדימות".
אבל רק כנראה ,מאחר שכל היתר היה גילוי מרעיש ,ודי רציתי
שיתמקד בזה.
"חוץ מזה ,כאשר אני לא מבועת מהמחשבה שמשהו עלול לפגוע
בך ,או בבת שלי ,או בי ,ולהרחיק אותי ממנה ,נראה שאנחנו לא
מסוגלים לתקשר בלי לריב ,אז החלטתי שאולי זה רעיון טוב לתת לך
מרחב נשימה בזמן שאני מברר עם עצמי כמה דברים".
"אני ...כן ...אולי —"
"לא אולי ,קאדי ",אמר בשקט" .אני יכול לתאר לעצמי שאת לא
רואה עליי ,עד כמה אני לא נהנה להתפרץ עלייך ,כשלא עשית שום
דבר שיצדיק את זה".
אלוהים אדירים
