Page 234 - zman
P. 234
| 234קריסטן אשלי
"ואני חייב להבין איפה אני עומד לפני שאנחנו מנהלים את השיחה
הזאת ,כי ידעתי איפה את ולא הייתי שם ובמקום להתמודד עם זה
באופן שלא יגרום נזק נוסף ,עשיתי את ההפך".
"גם אני לא התמודדתי עם זה כל כך טוב ,קורט ",חלקתי אמת
שהייתה ידועה לו ,אבל הגיע לו לשמוע אותה ממני.
"אז אולי כדאי שלשם שינוי נהיה חכמים הפעם ונחכה עד אחרי
שאצוד את הפסיכופט שממש מתעקש להתנקם בנו ואז אולי נוכל
לבדוק כמה דברים".
חיכיתי שבע־עשרה שנים כדי לאזור מספיק אומץ ,מבחינה רגשית
ופסיכולוגית כדי לצאת למסע הזה אל קורט .שנאתי את הרעיון שעליי
לחכות אפילו יום אחד נוסף.
בייחוד כשהוא כפי שהוא ברגע זה.
לא שיתפתי אותו במחשבות האלו.
אמרתי" ,נשמע כמו רעיון טוב".
הוא הביט בי ,במבט חודר עד כדי כך שגרם לי מבוכה והעיב על
התקווה שאולי אני מצליחה להגיע למשהו.
כדי להפסיק את זה ,שאלתי" ,הכול בסדר עם הבת שלך?"
"היא בסדר גמור".
"זה טוב ",מלמלתי.
"לא ,זאת הבעיה".
"אני "...נענעתי בראשי" .סליחה?"
"היא בסדר גמור .הדברים שקורים בינך וביני ,גרמו לי להבין שאני
עושה את אותו הדבר עם אימא שלה .נפרדנו לפני שהיא גילתה שהיא
בהיריון .בהתחלה ,אלו לא היו חדשות טובות בשבילי ,קודם כול מפני
שמעולם לא פגשתי את ג'ייני ולא ידעתי כמה זה יהיה נפלא כשהיא
תהיה חלק מחיי".
והאופן שבו אמר את זה היה כל כך יפה.
"כמובן ",לחשתי.
"כעסתי על אימא שלה כי עשתה משהו פסיכי ללא ספק ,ואף
על פי שחלקנו ילדה — ילדה טובה ,מושלמת — מעולם לא הצלחתי
להשתחרר מזה".
לא יכולתי להאמין שהוא אומר את זה לי.
